החיים ממרומיי העקב

לו היית שרוע מנויילן
מבטל עצמך
רק האשכים והזין מבצבצים
לא היה עולה בי הרצון למחוץ ולהכאיב

איבדתי עניין.

שהייתי איתך
הותרתי לך לצעוק ולכאוב
מבין עקביי המחודדים
אל היד שהרגיעה וליטפה
בכפפות לטקס
את פצעיך הזבים
עליהם פיזרתי מלח
לצרוב בהם עורך

חבלים מעטרים פרקי ידיך
רביד עור לצוארך
בפינת חדר
מכווץ
עיניך החומות תרות
אומדות את תנועותיי
רוכנת
מניחה לפניך מזון ומים
מלטפת מחלפותיך
סבה על עקביי

מתרחקת ממך

היה אחד עם רוכסן

ענדתי קולר צהוב לצווארו
רחצתי אותו במימיי הצהובים
הוא סירק את שערי הזהוב
משח בהונותיי אדום
ואהבתי אותו.

" קח" אני אומרת ומסובבת כף רגל לבנה בפיו
מוציאה ומחליקה על פניו את יתרת הריר
איברו זקור ומלא
נדרך בכפותיי
מתרוקנת
בפיו

המחשבה שעברת מכף רגל אחת לאחרת
ליקקת
ינקת
מצצת
נחדרת
כל כף וגב יד ענוגה סטרה
והיית כלי שימוש בידי כל הטוענת לכתר
מעוררת בי קבס

לעולם לא תהיה שלי
עוד בובת סמרטוטים מהוהה על רף מאובק

מעפר באת ואל עפר תשוב
לדעת חרטום ועקב
עד כמה תרחיק להתקרב

"ומי את אם יורשה לי"?
שאל כשהשתוחח
ובתוך כך סקר את גופי בחטף

"ארשכיגל "
חייכתי
וסבתי על עקביי

בלטקס אדום
על ספת עור לבנה
למרגלותיה
שרוע
בכיסוי עור שחור
רצועת מתכת
ננעלת
מעטרת קולר

כף רגלי האחת מוחצת את הזין
השניה מונחת על ליבך
סופרת פעימותיך
ציפורניי חורצות פטמותיך
מתבוננת בעיניך
נמלאת תשוקה.

*********************
חתימה טובה לכל היושבים בסבך הכלוב.

ניקול בעקבגבוה.