|
|
|
שרוע על גבו,פניו בין ירכיי פיו פשוק תחת חלקת ירכיי הרכות והמתקמרות
ורק לשונו מפרכסת,
מוצץ ויונק ערוותי משפשת פניו נמרצות והוא מבושם בריחי וטעמי.
מיציי תאוותי ניגרים וזולגים על פניו,מחלפותיו וצווארו, איברו זקור ומטפטף .טבולה עונג חריף,משפריצה זרם חם גומרת בתוך פיו והוא מכיל ושותה את כולי.
כשתשכב על הארץ
מבלי שאצטרך לדרוש
או לסמן
זה יהיה הרגע
שזרם השתן החמים
יירד וישטוף את הזין שלך
ראיתי אותו
בין חושך לאור
שחר מכרבל
ברחמו של ליל
והוא עומד
ושרשיו עמוקים,בז לשקיעתו
ומשלים עמה
והתנגשו
היא בכניסתה
וההוא ביציאתו
ונגע חושך באור.
קיימת אשה.או אולי מוטב לומר מתרחשת אשה.יום אחד הייתי בדרכה באקראי,האומנם באקראי?
זוהי אשה הנוהגת לחלוף לפרקים ברחוב בו אני משתרך בחזרה מעבודתי.
לפני שבוע חלפה על פני,כרגיל,ללא עניין מיוחד.אני,ואף זאת כרגיל,סבתי על עקביי והתבוננתי אחריה.לפתע עצרה והסתובבה אף היא,והורתה לי בתנועת-יד לגשת אליה.
היא אמרה לי שכעת היא לוקחת אותי אליה ושעלי ללכת אחריה,ואני מייד עשיתי זאת כי היא אמרה לי.היא הלוא אמרה לי,ואיך יכולתי שלא לציית למה שהיא אומרת לי?
חשבתי שאם היא אומרת לי,ברור שיש לה כל הסמכות והידע לומר לי זאת.לא יכולתי לשער בנפשי שלא אעשה מה שתאמר לי,כי היא הרי יודעת מה שהיא אומרת לי אם היא צועדת ומדברת בביטחה כזאת.
כעת אני שלה. ברור שלא יכולתי לנהוג אחרת,אני בכל זאת הייתי רוצה לשאול אם נהגתי כהלכה,ובעצם אפילו לא לשאול,אלא רק לדווח.
אני אוהבת אותם - את נטולי האגו
חזקים מספיק להודות בחולשותיהם
ומספיק חזקים לזחול על גחונם.
מחול הלשון המתגלגלת
הנכרכת סביב בהונותיי
מוצצת ויונקת
אצבע אצבע
מעבירה בי
צמרמורות עונג
יש משהו מאוד נעים ונוח כשאנחנו יחד
חשבתי כשעשינו דרכנו חזרה בכביש איילון
לא תמיד הוא בוחר לדבר
לפעמים שתיקתו מלטפת
כמו רוח מדברית
לא הפעם
כשברקע שינסנה פיאף האלוהית
הוא דיבר
ואמר
מילים
מילים
כאלה שאתה מהנהן כדי לשמור על נימוס בסיסי
כמו בתקליט ישן
קולו שרט את האלוהית
הנפתי את ידי השמאלית
תפסתי בצווארו
הצמדתי את אפו
לבית שחיי
רחרח
חייכתי
כשלחשתי לאלוהית להמשיך
אספתי את ידיך לאחור
לגופך כרכתי נילון נצמד-
ארוז
הידקתי למסעד הכסא
הפכתי על גבך
התנוססתי מעליך
הרמתי שולי שמלתי
להוראתי נפערת לרווחה
הרוותי צמאונך
--------------------------------------------------------------------------------
ראיתי אותו בין חושך לאור והוא מונח על הארץ,
גופו מתפלש באבק.
גרגירים-גרגירים דבקים לגופו
והם גדולים ממנו.
חבול ומושפל,
אוחז בכף רגל לבנה
בשארית כוחותיו,
ונמוג.
חזרתי.
[b]
