כבר בגיל 5 הייתי משחקת משחקים עם אופי של שליטה. בגיל 11 כבר כתבתי לעצמי סיפורים, וידעתי לקרוא לזה בשם. כשגיליתי את האינטרנט, פשוט נסחפתי לשם בטבעיות. זה שאין לי נסיון פיזי כלשהוא בשליטה ושאני "חדשה" פה, לא אומר שום דבר על הידע התיאורטי שלי.
הקערה האחרונה בכל חבילה של קורנפלקס היא תמיד הכי טעימה, ולכן גם אם אני לא רעבה - אם אני אוכלת את הלפני אחרונה, אני אוכל גם את האחרונה. שאף אחד לא ייקח לי 😄
אני שונאת את כפות הרגליים שלי.
אני שונאת טלפונים, פלאפונים, סלולריים, וכל מה שקשור לזה.
אני חיילת; משמעת צבאית עושה לי רק טוב.
משמעת עצמית, לעומת זאת, לוקה בחסר. זה לא אומר שאני לא משקיעה - כשמשהו חשוב לי ויש לי מוטיבציה, אני נותנת את כל כולי.
אני בלונדינית, וככזאת, ספגתי את כל בדיחות הבלונדיניות שיש. העובדה שאת התיכון העברתי בכיתת 3 יח' מתמטיקה לא עזרה לעניין בכלל.
אני מאוד מאוד אוהבת פירות.
אני נורא נשית בפנים ובגוף, אבל חצי מהנעורים שלי התחבאתי מאחורי שיער קצר ובגדים של בנים. מאז שהתחלתי לצאת עם חבר שלי, הוא פחות או יותר אומר לי מה ללבוש, כי הוא טוען שגם כשאני לא מחביאה את עצמי, הטעם שלי בבגדים פשוט מדי. אני חושבת שאפשר להגיד שמאז שהתחלתי להיות איתו השתפרתי הרבה - אני מתחילה לחשוב יותר על מה שאני לובשת, על איך שאני נראית. השיער שלי התארך ומגיע לי עכשיו עד החזה בערך.
אני איתו כבר יותר משנה וחצי. הוא ונילי לחלוטין, אבל זה בסדר. תקראו לי תמימה, תקראו לי קיטשית, אבל אני אוהבת אותו - ולא אכפת לי להדחיק את הצורך שלי להישלט למענו.
אני קוראת, הרבה. כרגע באמצע "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז.
אני בסך הכל ילדה מבית טוב, שבאה מאיזור טוב, למדה בבית ספר טוב, ומשרתת בצבא במקום טוב. כל מי שמסתכל עלי מבחוץ חושב לעצמו איזה ילדה טובה ותמימה. גם לחברים הקרובים שסיפרתי להם מה בעצם קורה מתחת לפני השטח לקח קצת זמן לעכל את האמת. ולחבר שלי בכלל...
בסך הכל, אני נשלטת באופי.
לפני 16 שנים. 18 באוקטובר 2008 בשעה 14:30