באתי לכתוב פוסט ארוך שבו אני מתלוננת על זה שסיפרתי לפני שבועיים לחבר שלי על היותי נשלטת, והוא לא ממש ידע איך להגיב והסתכם בזה שזה לא מפריע לו. ואז חשבתי שהוא יחשוב על זה עוד שבועיים בצבא, ויבין את כל המשמעויות של זה, ויחזור, ואו שיגיע למסקנה שהוא רוצה גם (רעיון שלא בניתי עליו יותר מדי), או שלא, אבל זה יפריע לו. ופשוט לא הפריע לו, נראה שלא היה לו אכפת. ואני השתגעתי מזה.
ואחרי שיחה ארוכה ומעצבנת (כן, עצבנתי אותו, כהוגן)... הוא רוצה לנסות. אני לא מאמינה. לא בטוחה איך אני מרגישה לגבי זה. מצד אחד, אני כבר כל החיים שלי מפנטזת על לנסות, ומאז תחילת הקשר מנסה לרמוז לו בעדינות ולהישלט על ידיו בלי שישים לב. כבר שנה וחצי שאני רק רוצה שישתמש בטיפה מהכוח הזה שיש לו עלי, לא רק בזה שאיכשהוא ברור בקשר שאני זאת שמשקיעה ומרעיפה אהבה וחיבה ומחבקת ומפנקת וכל הזמן דואגת לו שהוא יהיה מרוצה ושלא יהיה חס וחלילה איזה צורך לא ממולא. שזה משהו שאני מאוד אוהבת בקשר הזה. אולי זה קצת ממה ששיגע אותי בזה שלא הפריע לו שאמרתי לו שאני כזאת, עצם העובדה שזה אומר שלא מפריע לו שאני לא מסופקת.
ואז, אחרי שעצבנתי אותו עוד קצת, והוא אמר שאולי גם הוא כזה וסתם לא שמתי לב... וכשאמרתי לו שאני יודעת שהוא לא, אז "מה אם אני סתם ביישן ולא רציתי להראות לך את זה?". אבל אז הגענו שנינו למסקנה שסביר להניח שה"אולי" הזה הוא כנראה אולי לא.
ואחרי שהוא גרם לי לרדת לפירוט רב (מדי) לאיך אני יודעת שאני כזאת... [הסיפורים השונים שהייתי מספרת לעצמי וקוראת ומה הם הכילו]... מה שהיה ממש מביך, כי הוא לא כזה והוא לא מבין ונראה לי שזה טיפטיפה הרתיע אותו...
ואחרי שניסיתי להבהיר לו שזה צריך להפריע לו ושיש לזה השפעה עליו כי אני כן רוצה לנסות את זה מתישהוא...
ואחרי שהוא השתמש באנלוגיות מטומטמות כמו "נו, זה כמו שתגידי לי פתאום שאת אוהבת רכבות הרים... אז את אוהבת בדסמ, מה זה מפריע לי?" ואני ניסיתי לענות לו באנלוגיות עוד יותר מטומטמות "אבל מה אם אנחנו כל הזמן הולכים ללונהפארק ופעם אחת בא לי לעלות על רכבת ההרים הזאת?!"
אז הוא אמר שהוא מוכן לנסות. והשווה אותי לבעלה של מישהי מעקרות בית נואשות, לא יודעת בדיוק מה הסיפור, לא ראיתי אף פעם עקרות בית נואשות 😡
ועכשיו בא הצד השני של כל העניין.
זה לא מה שרציתי להשיג. זאת אומרת, זה כן, אבל אני רוצה שליטה אמיתית, לא רוצה שהוא ישלוט עלי ממשהו שלא בא מצורך אמיתי שלו לשלוט אלא מסוג של רצון לשמח אותי (מסתבר שזה קיים אצלו :P). אני ממש לא רוצה לשלוט עליו מלמטה ולהגיד לו מה הוא צריך לעשות עכשיו...
אז אני לא יודעת. זה מה שאני רוצה, אבל האם זה באמת מה שאני רוצה?
זה לא מה שאני קוראת עליו בסיפורים;
זה לא מה שאני מריירת עליו בכלוב פה;
זה לא התמונות של דוד (bondage) שאני בוהה בהן שעות.
אני רוצה שהוא ישלוט עלי, כי אני אוהבת אותו ואני צריכה שליטה, אבל אני לא רוצה שיעשה את זה כי אני ביקשתי.
אבל אולי מתחבא מאחורי כל זה רצון אמיתי שלו לשלוט? אולי אולי אולי?
לפני 15 שנים. 21 באוקטובר 2008 בשעה 19:19
