אתמול בלילה לא נרדמתי
זה אולי בגלל הכלב הענק של האיש שלי שתפס 3/4 מהמיטה הזוגית ודחס שני אנשים ארוכים שכמותינו לרבע שנותר, או אולי בגלל מחשבות או גם וגם...
באמצע הלילה התחיל להתבשל לי שיר בראש ואז בכלל לא הצלחתי להרדם.
בסוף קמתי וכתבתי אותו החוצה. האיש פקח עין ושאל בדאגה אם קרה משהו, המקסים עדין לא מכיר את המוזות המשוגעות האלו שזורקות אותי באמצע הלילה מהמיטות, גם אם זה לא מהמיטה שלי.
כשאמרתי לו שהכל בסדר ורק קמתי לכתוב שיר הוא קם והציץ, נתן לי נשיקה וחיבוק וחזרנו לנסות לישון.
זה היה קצת קשה כשכלב מקסים בגודל דב קוטב תופס לנו את המקום, אבל כשהורדנו אותו מהמיטה הוא ייבב וגם אז לא הצלחנו לישון.
אז לא ישנו הרבה אבל התפנקנו המון וזה אפילו יותר כיף לפעמים.
עברו לי מחשבות בלילה...
הרגשתי כמו שקורה לי הרבה פעמים כשאני שמחה, שהלב שלי מתמלא באהבה ועולה על גדותיו, והאהבה הזו שיוצאת ללא הפסקה ולא נגמרת מתערבבת עם אהבה שבאה מבחוץ, מהטבע, מאנשים, מחיות...
וכל האהבה הזו מסביב עוטפת הכל כמו ים, מגיעה לכל מקום, מלאה בזרמים, ממלאת אותי אושר!
הרגשתי ים של אהבה...
רציתי להיות כמו פוליאנה, כמו הפייה עם הקשת שמקועקעת לי ברגל - רציתי להגיע לכל מקום ולמלא אותו בצבעי הקשת החמים שמילאו אותי, באהבה הזו, בשמחה הזו, באושר שבא פשוט מלחיות...
אז למי שלא קרא אף פעם, ולמי שרוצה לשוב ולהזכר, המלצה מכל הלב על ספר ילדים קטן ועושה טוב בשם "פוליאנה" מאת אלינור ה.פורטר (יצא מחדש בהוצאת מרגנית). תקראו, תשמחו ותדביקו בשמחה את כל מי שסביבכם.
שיהיה לכולם אביב שמח!!!
לפני 20 שנים. 11 באפריל 2004 בשעה 17:36