הממלכה הכתומה

כשהגעתי לכאן, ב- 28 לנובמבר,יום הולדתי ה- 31, הייתי ונילה סקרנית שהפכה בן לילה לסוויצית, קולרה כסאבית של אדם מקסים שהוא גם דום נפלא, ומלכה כתומה שהיא אישה מדהימה, והפכנו למשולש שמפינותיו יוצאים עוד כל מיני נספחים בדמות סאבים וסאביות אחרים, חלקם קבועים וחלקם מזדמנים, אבל הבסיס היה משולש מלא אהבה שנוצר ביננו בן רגע, בלילה קסום ונפלא שלמדתי בו את טיבה וטיבעה של ההתמסרות הטוטאלית.

היום, קצת מעל חצי שנה יחד, עברנו שינוי מדהים.
בטי מצאה את עצמה בזוגיות נפלאה עם אפרוח ויחד הם מקננים בבית וכמעט ולא מגיעים למועדון. אני המשכתי להגיע עם אביס למועדון עד לפני חודשיים שפתאום נשבתי בקסמיו של ניל הוניל הקינקי והמטריף שלי שהוסיף לאושר שלי מימד חדש של זוגיות, ורק אביס שומר על הגחלת השובבה של הממלכה כשהוא מסתובב לו במועדון ומחוצה לו ושובר לבבות וגורם לי לגאווה, שהאיש המדהים הזה העניק לי כל כך הרבה חוויות והוא חלק בלתי נפרד מחיי וממי שאני כיום, גם אם הוא כבר לא עושה עלי סשנים בתדירות כבעבר.

אז הפכתי להיות קצת ונילית, עם פיצפוצי שעווה - כמו שאביס תמיד מזכיר, כי מי שטעם את טעם השס"ק, כבר לא יחליף אותו בשום טעם אחר.

פתאום ביקור במועדון בלי האיש שלי הופך להיות קצת מתסכל, כי לא בא לי לעשות כל מיני דברים עם אף אחד אחר מלבדו, למרות שהוא מסכים ומפרגן, ובכלל קשה לי להתרגל למועדון בלי בטי בכסא הגדול עם הגולגלות כשאפרוח לרגליה ועדת מעריצים מקרקרת מסביבה.

לפחות אביס נשאר אותו הדבר, שובר הלבבות הגדול של הכלוב והמועדון, הגבר שכולן רוצות להיות הסאביות שלו, אפילו כמה דומיות...
האיש שיודע לתת לכל אחת תחושה שהיא אחת ויחידה גם כשיש לו הרמון מלא. איש מלא קסם אישי, חן והדר...

ואני? אני אמנם אוהבת גם את בטי וגם את אביס אהבת נפש, אבל העתיד שלי הולך ונשזר עם מישהו אחר. אותו ונילי מדהים שכבר בפגישה הראשונה הוריד אותי בסיומה בפתח המועדון והעז לבקש ממני רק לגעת לי בציצי שקצת הציץ מבעד למחשוף החולצה, האיש שהעז להתוודות שאני לא יוצאת לו מהראש כבר למחרת ושכעבור יומיים כבר ידעתי שזה האיש שאיתו אני מרגישה מאושרת ובטוחה למרות שלא יכולתי להתאפק ולא שיחקתי קשה להשגה אלא ביצעתי בו את זממי (;

מחר אני אכיר סופסוף את האחיניות שלו שהוא מדבר עליהן בלי סוף, ואני נרגשת. ואני סופסוף אעלה לדירה של ההורים שלו במקום לחכות בחוץ כשהוא לוקח לשם/משם את הכלב המקסים שלו, שגם עליו אני כבר ממש מטורפת... ואני אכיר את האנשים הקרובים לאיש שאני כל כל אוהבת.

עוד שלב בדרך אל האושר... רק שהאושר כבר כאן ועכשיו ועוטף אותי בקרב הממלכה הכתומה ובקרב החברים במועדון ובקרב המשפחה שלי ועם האיש היקר שלי והכלב המדהים שלו שרץ אלי באהבה ובזנב מכשכש ולשון שלופה לליקוק נשיקתי.
אז אולי אני לא טובעת בכסף, אבל בכל הקשור לאהבה - אין עשירה ממני בכל העולם!!!

הייתי אתמול במועדון ללא בן זוגי האהוב לראשונה מאז אנחנו יחד. האיש היקר שלי חולה, ונשאר בבית לסשן של מדיקל פטיש הכולל רעידות, הזעות קרות, כאבי ראש ושאר תופעות השפעת המצויה.

הוא התעקש שאצא לבלות בלעדיו ואספר לו חוויות.
קיווה שלפחות יהיה סיפורים מעניינים שיקלו עליו את האיכס...

אבל גם בגלל שהיה ערב משעמם למדי וגם בגלל שהייתי עייפה מאוד ודי נרדמתי על איזו ספה בפינה - לא היה לי הרבה מה לספר חוץ מלמסור לו דרישת שלום והחלמה מהירה מאנשים שכבר הכיר וגם מכמה חברים טובים שטרם יצא לו להכיר.

המוסיקה הזכירה לי מוסיקת חתונות ובר מצוות קצת, והתחלתי להתעניין איפה חתן השמחה ולשאול מי הביא צ'ק ומי מתנה... כמעט ולא היו סשנים והיה קצת מוזר.

לא יודעת אם בגלל שהייתי עייפה במיוחד או בגלל האווירה הבר- מצוותית או בגלל שכנראה אני כבר בשלבי וניליות מתקדמים בעצמי - אפילו לא נהגתי כמנהגי הישן ולא ניסיתי ליזום שום סשן עם אביס פרט לסשן נימנומים על הספות, כשנשמות טובות עושות לנו נעימים בשיער.

שמחתי לפגוש אנשים שאני אוהבת ולא ראיתי המון זמן, אבל היה לי קשה קצת עמוק בפנים כשידעתי שהאיש שלי בבית מרגיש ממש רע, ולמזלי לא ידעתי עד כמה רע הוא מרגיש - כי אז הייתי מרגישה אשמה שאני נהנית בלעדיו וחוזרת אליו להכין לו תה חם ומרק.

רק היום כשראיתי עד כמה הוא סובל מהצמרמורות והזיעה הקרה וגלי החום ושאר התופעות המלבבות של השפעת הבנתי שהוא לא סתם עושה לי הצגות של גוסס אלא באמת חטף משהו איכסי במיוחד.

אז תודה לכל מי שמסר לו החלמה מהירה, אני באמת מקווה שעם כל כך הרבה איחולים מלבבות של אנשים טובים הוא באמת יחלים מהר יותר, ונוכל לבקר שוב יחד במועדון, כי פתאום להיות שם בלעדיו זה כבר לא אותו הדבר...

את הבלוג הזה אני מקדישה לחברה שלי, שהיא אש להבה, רוקדת ומרצדת, חמה ומאירה...
החברה הזו תמיד אמרה לי שאני מלכה, שאני ראויה לטוב ביותר, תמכה ועודדה בזמנים קשים, שמחה וחיבקה בימים יפים, ובכלל - בכל צעד וצעד בחיי - היא שם!

תמיד הסתכלתי עליה בהערצה כשהיא הופיעה על הבמה, תמיד אהבתי את האנרגיה הבלתי נדלית שלה גם אחרי ההופעה.

גם כשלא יוצא לנו להפגש - אין כמעט יום שלא נדבר בו, לפעמים אפילו יותר מפעם אחת.

בימים אלו היא והונילי שלי (שהסתבר שמכירים אחד את השני קצת מימים עברו) עוזרים אחד לשני בהגשמת חלומות בתחום המקצועי, וכיף לי לראות איך שני האנשים שאני אוהבת מפרגנים ועוזרים אחד לשני ככל יכולתם.
עולם קטן ומצחיק זה... היא רוצה לצאת מהתחום שאליו הוא רוצה להכנס ולהיפך...

חלומות מתגשמים, עשן מתפזר, אהבה מנצחת...

קלישאות? נכון, אבל זה עובד!

היום לאחר שמלכתי הכתומה והאהובה קראה את הבלוג שעידכנתי ובכלל לאור כל ההתרחשויות הוניליות בחיי הגענו להחלטה שהגיע הזמן להסיר קולרים.

זה לא הגיע מכיוון ניל הוניל שמצידו פירגן וקיבל אותי בחום עם קולר באותה המידה שיקבל אותי בלעדיו.

זו החלטה שבאה מהמקום העמוק בלב שרוצה להתפנות לחלוטין לזוגיות החדשה, מההבנה שהקולרים הפכו לקישוט ולא לדרך חיים...

דיברנו כולנו, בטי, אביס, אנוכי וניל הוניל המתוק והיקר שלי, והחלטנו שבקרוב מאוד נערוך סשן פרידה פומבי.

היה ברור שיום אחד זה יגיע, אבל כטיבן של פרידות - הן תמיד משאירות צביטה בלב (או במקרה הזה - גם בפיטמה 😉

עברתי חצי שנה מדהימה בממלכה הכתומה, מוקפת בחום ואהבה, שוטים ושעווה ובעיקר באנשים טובים.
הרגשתי בטוחה, מוגנת ונאהבת על ידי אנשים נפלאים שלנצח תהיה להם יותר מפינה חמה בליבי ולנצח הם ישארו חברים יקרים ונדירים שחלקו איתי חיים נפלאים!

אני אמשיך להגיע למועדון בלווית בן זוגי, שאמנם הוא מעדיף לא להגדיר את עצמו - אבל הוא בהחלט אוהב הרפתקאות כמוני ואולי אפילו יותר נועז משאהיה אי פעם, אני אמשיך לאהוב ולהיות נאהבת על ידי כל החברים הטובים שהכרתי בחודשים הנהדרים הללו, ואמשיך להינות מהחיים הטובים והפתוחים שגיליתי כאן איתכם.

הבחירה נעשתה היום, בקרוב יהיה גם האקט "הפורמלי"... ברגע שיקבע היום ותקבע השעה כולכם תהיו מוזמנים לסשן הסרת הקולרים.

מתרגשת מההחלטה, נרגשת מהזוגיות הנפלאה שמצאתי, ומהתמיכה הנהדרת שקיבלתי בממלכה ומחוצה לה.

נדהמת ממידת הדיוק של הנבואה השאמנית שקיבלתי בחג סוכות שעבר - דרך העומקים והאפלה שבדאנג'ן אני אגיע לאור, אני אגלה את עצמי ואמצא את הזוגיות שמתאימה לי, מלווה בכתום(ה) ובגבר מקסים.

גיליתי בעצמי המון כוחות ותעוזה, מיניות שמעזה לצאת החוצה, את העוצמה האמיתית שבאיבוד השליטה, ואת היכולת להיות מלכה שולטת או אוהבת כנועה לפי הרצונות והצרכים שלי באותו הרגע...
למדתי התמסרות מבחירה חזקה ולא מפחד לאבד, למדתי לבחור בעינויים פיזים מתוך בחירה במקום במזוכיזם רגשי ממקום של חולשה, הגעתי לתובנות על עצמי שלא יכולתי להגיע אליהן בדרך אחרת ויצאתי מחוזקת.

מתוך מקום של עוצמה, שלמות והרמוניה עם עצמי הגעתי לזוגיות חדשה, נפלאה, מפרגנת ותומכת, מלאת הרפתקאות ופתיחות.

מצאתי איש שיודע לגבור על הפחד, איש שיודע לפרגן ולתת אמון, לתמוך ולפנק, להיות נתמך ולהתפנק... איש אמיץ שיודע להיות חזק מספיק כדי לדעת לשים את האגו בצד ולהיות אמיתי עד הסוף. איש נדיר ונפלא שאוהב הרפתקאות וריגושים, איש שאני מקווה להתעורר לצידו כל בוקר ולהרדם לצידו בכל לילה ולהינות מכל רגע איתו ומהרגעים בלעדיו כשאני יודעת שבכל פעם מחדש יהיה נהדר לפגוש אותו שוב ולהתעדכן ולהתעשר מהאוצרות שצברנו לחוד וליצור אוצר נוסף מהביחד.

כנראה שבקרוב כבר יהיה לי בלוג עצמאי משלי...

קטן אמנם, אבל עדיין...

התהפכו לי השעות!

אני בג'ט לג תמידי כבר חודש. מתעוררת בסביבות 07:00 לבד! ונרדמת כבר לקראת חצות...

נהייתי הפוכה לגמרי. קמה עם ניל הוניל המתוק שלי בכל בוקר, עם הנץ החמה, ונרדמת איתו חבוקה לקראת חצות.
כבר שבועיים לא יצאנו למועדון בימי חמישי כי נרדמנו.
אמרנו בכל פעם לעצמנו - נכנס למיטה, נשתובב קצת, ננוח קצת ונקום למועדון... אז השתובבנו ונרדמנו והתעוררנו למחרת אחרי 10:00.

אני, שפעם לא הייתי מצליחה להרדם לפני 02:00 גם אם הייתי גמורה מעייפות, נופלת לקראת 23:30 גג בחצות...

אותי - שכשהייתי צריכה לקום מוקדם הייתי מקללת, בועטת בחפצים בדרך למקלחת, ובלתי מתקשרת בעליל - אני מתעוררת ל ב ד ! ! ! לפני הצלצול בשעה 07:00, מתעוררת ובוהה בפנים היפות של האיש שלי כשהוא ישן, מחכה לחיוך שלו כשיפתח את העיניים ויראה אותי לצידו ונמסה בכל פעם מחדש מהחיוך הזה.

בחיים לא הייתי מאמינה על עצמי שאני אקום לפני שבע רק בשביל לראות חיוך...
קמתי פעמים ספורות בחיי מוקדם כדי לראות זריחה (בד"כ פשוט לא הלכתי לישון כל הלילה עד אחריה) אבל להתעורר לבד מוקדם ולחכות לחיוך???

עוד מהפך?

פתאום אני יודעת מי זה אבי נימני, ניר קלינגר, אסי דומב ועוד שמות שפעם ידעתי שזה מישהו מפורסם בספורט - אבל עכשיו אני כבר אולי אפילו אזהה אותם ברחוב.
אני יודעת מי משחק נגד מי ומתי (משתדלת לזכור לפחות) ואפילו לובשת חולצה אדומה מול הטלוויזיה כשקבוצות אנשים רודפות אחרי כדור.

ועוד אחד...

אני אוכלת ממתקים במיטה לארוחת ערב!
איפה סלטי הבריאות, החביתות ירק והסנדוויצ'ים מלחם חיטה מלאה מועשרים בנבטים???
אני במיטה, עם האיש המקסים שלצידי, טוחנת בוטנים אמריקאים ושוקולד מריר עם ליקר או תפוזים,
ולפעמים אפילו נרדמת בלי לצחצח שיניים!!!!
לפחות לזה הבטחנו לשים סוף, היום אני קונה ירקות וביצים ואוכל נורמלי למקרר שלו, אני עם כמויות השוקולדים האלה גמרתי!!!

אז אולי אורנה דץ לא תכניס אותי לתוכנית שלה, אבל החיים שלי התהפכו גם בלעדיה...

המהפך האישי שלי התחיל כשהכרתי איש עם לב זהב ועיניים טובות שלצערו חייב לקום מוקדם מאוד בבוקר לעבודה לא כל כך סימפטית אבל לפחות בסופי שבוע הוא כותב על ספורט - ואת זה הוא אוהב ובזה הוא ממש טוב!!!

המהפך שלי ממשיך עם איש מקסים שנותן לי להרגיש מלכה בכל בוקר וכל ערב מחדש, ויחד עם זאת אני לפעמים לגמרי סאבית של האהבה שלי אליו!

המהפך שלי, עם כל זה שהוא ממש מוזר לי לפעמים, אני בחולצה אדומה??? רואה כדורגל??? אוכלת שוקולדים במיטה????
המהפך הזה שלי עושה לי כל כך טוב!!!!
(חוץ מהשוקולדים - את זה אני מורידה מהר לפני שלא אכנס יותר לבגדים שלי!)

אני מסתובבת כל היום הפוכה לגמרי, בג'ט לג מתמשך, אבל עם כזה חיוך ענק של אושר ששווה לי הכל!!!

אני עם המהפך הזה ממשיכה!!!

לא יודעת מהיכן להתחיל...

כל כך הרבה מתח ירד, כל כך הרבה הקלה להיות אחרי!

זה לא היה מה שתיכננו, זה בטח לא היה כמו שרציתי, אבל כשמעורבים הרבה אנשים בפרוייקט (וחוץ ממני כולם ונילים) צריך לוותר ולהתפשר ומה שקרה בסוף היה שהתמונות יצאו מרשימות בגדול, אבל המסיבה היתה ונילית פלצנית ומשעממת, וכל תחנוני למפיק להחיות את המסיבה ולתת לחבר'ה הטובים להכניס קצת אקשן לא עזרו.

לשמחתי בשלב מסויים כמה חבר'ה תפסו פיקוד והתחילו לסשן קצת בפינות. זה אמנם היה כבר מאוחר אחרי שרוב הונילים הלכו לישון מזועזעים, והאנשים הטובים והפתוחים התחילו להגיע.
לצערי אני כבר הייתי באפיסת כוחות כך שבשתיים וחצי כבר גררתי רגלים לכיוון היציאה, בדיוק כשהתחיל להיות מעניין.

בניגוד לשאר יוצרי התערוכה- אני הרגשתי מאוד בבית, הרגשתי כאילו אני מארחת את החברים הטובים בסלון אצלי, ותיסכל אותי קצת שלא היה ערב רגיל ושמח משלנו עקב האילוצים.

כל כך התחשק לי לגרור את ארגז הצעצועים למרכז הרחבה ולהגיד "יאללה - לחגוג!!!"

גם עניין השמות היה מבלבל... פתאום הייתי גם ים וגם אני בשמי הונילי בו זמנית בדאנג'ן... זה היה מוזר (:

הודתי גם בפורום ורוצה להודות שוב:

לניל הוניל, בן זוגי המקסים שעזר ותמך וחיבק, והיה איתי ובשבילי לאורך כל הדרך מהרגע שהכרנו.

לאביס היקר שצילם הכל, ונתן לכל הבנות במסיבה תחושה של סלברטאיות לרגע.

להודות לבטי ולאפרוח שהרגיעו ותמכו בי בכל הרגעים הלחוצים שלפני, והגיעו והתאפקו לאורך כל המסיבה (אם הייתם נשארים עוד קצת אז הדברים היו אחרת, אבל לא נורא... בפעם הבאה).

להודות לכל מי שהגיע וחיבק ותמך והחמיא!
היה לי כל כך כיף לראות פרצופים מוכרים ואהובים בתוך כל הונילים חמורי הסבר והמזועזעים.

המון המון תודה!!!

.

כל מי שמכיר אותי יודע - אני לא טיפוס של בוקר.

בבוקר אני בוהה בחלל במבט אטום, לא ממש מתקשרת, לא ממש מחוברת.
אפילו דיברתי עם אביס לא מזמן שזה לא תקין שהעמותה לזכויות האדם לא עשו שום דבר לביטול הבוקר או לפחות להפיכתו לבחירה.

ופתאום... משהו אחר קורה לי בבקרים.

אני מתעוררת מקרני השמש הראשונות ומציוץ הציפורים, מביטה ולצידי רואה איש מקסים. אני מתבוננת בפניו האציליות, העיניים הטובות עצומות והשפתים החושניות רפויות.
ופתאום הוא פוקח עיניו ומביט אלי ועל פניו זורח חיוך ענק ומאיר כמו השמש.
הוא שולח אלי את זרועותיו לחיבוק ומניח ראשו על חזי, ליד הלב הנמס לגמרי מהחיוך.

פתאום אני שרה לעצמי בבוקר (רק לעצמי - לטובת הסביבה, עם הזיופים שלי 😄
פתאום המבט הבוהה, האטום, מתחלף בחיוכים ענקיים ומפגרים.

כבר חודש... קשה להאמין...
חודש שהחיוך הזה ממיס אותי כמעט בכל בוקר.

עוברים עלי ימים של טירוף...
המון לחץ של הכנות אחרונות למסיבת ההשקה של התערוכה שלנו, זיגזוג בין הממלכה הכתומה שלנו לבין בית הוניל המתוק שלי.
הנסיון לעמוד בכל הפרוייקטים נכשל, היום יצאתי לעבודה מבלי שהספקתי לרחוץ כלים בבית או לטפל בכביסה.
אתמול רציתי להעלם קצת.
למזלי אביס תיכנן נסיעה לאילת להביא את הצעצוע החדש שלו, אז התלוותי אליו.
לא, לא עשינו סשנים באמצע מכתש רמון (אלא אם כן לשמוע את שלמה ארצי בריפיט במשך 5 שעות זה נחשב???) אבל היתה לנו נסיעה כייפית בתוך סופת חול שהסתירה בענני אובך את ההרים והגענו לאילת ליום של ים סוער שהוציא לנו מהראש כל פנטזיה של לרדת לצלול שהיתה לנו קודם.
בדרך חזרה אספנו טרמפיסט מאילת ועד ת"א, ולמזלו ולמזלנו הוא היה בחור צעיר ובראש טוב ונראה שנהנה מהדיונים שלנו על להיות דום/ית, סווצ'/ית ושאר שיחות לא ממש מצונזרות מהווי הקהילה.
אז אם בעתיד הקרוב יגיע למועדון איזה קיבוצניק בלונדיני ונילי וסקרן - אז כנראה עשינו לו חשק (:
הגענו הביתה מאוחר בלילה, עייפים אך מרוצים, איש איש לביתו.
בבוקר קמתי עוד הפוכה ומותשת ורציתי ללכת לשירותים.
פתחתי את דלת חדרי והנה אני בוונציה, אחרת אי אפשר להסביר את שפע המים הזה שעוטף אותי.
באמצע וונציה אפרוח רוכן עצבני ובידו פומפה ומנסה להוריד את מפלס המים בממלכה.
לקחתי גונדולה למרפסת והבאתי משם את המגב השני, לאט לאט הצלחנו שנינו לגרור את וונציה מכל הבית אל המרפסת - לנקב הביוב הלא סתום היחיד שבבית.
בדרך נתקלנו באיים של בגדים, ילקוט, נעליים, ובחתול אחד בטראומה.
תוך כדי הפיכת וונציה חזרה לממלכתנו הכתומה והיבשה (בד"כ) הייתי צריכה לתת הצעות מחיר ליומולדת לדוסית בת 7, ליומולדת לילד בכתה א' עם אמא היסטרית, לשתי בת מצוות וליום כיף בן 8 שעות בסופרלנד,
ובמקביל - לנסות לארגן רקדניות למסיבה של יום העצמאות במקום אלו שהבריזו ברגע ששמעו שמדובר במועדון בדס"מ.
לא משנה שהבטחתי למנהל שלהן שלא יצליפו ולא יקשרו את הבנות (אלא אם הן יבקשו זאת...) עדיין - הן סרבו להגיע לרקוד אצלינו במועדון.
עכשיו אני אי שם ברמת גן , עונה לטלפונים במשרד מהוגן בתחום הבידור לילדים, כותבת באתר שלא יחשב בעינהם לכל כך חינוכי...
אבל הבטחתי לעזור לבת דודה שלי כדי שתוכל להמלט מהשעמום הזה מוקדם, אז אני פה, מרוויחה כמה גרושים מלרשום הודעות לעובדים שיצאו לראות משחק כדורגל של ילדים כחלק מהווי הערוץ.
פתאום נזכרתי שאפילו לא אכלתי כלום היום חוץ מוופל קטן שחטפתי בריצה החוצה כדי להגיע בזמן למשרד...
אני כבר אוכל משהו בשבע כשאצא מפה ובינתיים אני אמשיך לעכל זוגיות, כשם שמלכתי אומרת בימים אלו שאני מנקרת בקושי קצת מזון בזמן שיש לי חיוך גדול ודבילי על הפרצוף.
בערב אנחנו (אני ובן זוגי הונילי בתהליכי ההסבה) נגיע למועדון. הוא כבר מכור, האיש המקסים שלי...
הכינו את כפות רגליכן, עלמות חן, לאיש יש פוט פטיש משובח!!! אפשר לקבל המלצות אצלי ואצל רונה (;

שבוע לחוץ, מטורף, המון הכנות לקראת המסיבה שתשיק סוף סוף את התערוכה שאני יחד עם נעמה, בן ולירון עמלים עליה כבר שנה.
כל היום טלפונים, סגירות אחרונות עם מסאז'יסט (שלא תגידו שלא מפנקים אתכם), רקדנים/יות, משרד יח"צ וכלי התקשורת.

למזלי יש לי בן זוג תומך עם קשרים טובים, ועל זה נאמר - אם יש קשרים אז מי צריך פרוטקציה???
הוא עוזר לנו לדחוף את הפרוייקט קדימה ומקדיש מזמנו וממרצו כדי לקדם את הכל לחשיפה משמעותית.
ואחרי הכל עוד נשאר לו כוח לפנק אותי ולגרום לי לאי אלו גניחות רמות שבסופן חיוך ענק ואידיוטי שנותן לי כוח להמשיך ולהתרוצץ בין כל הסידורים האחרונים.

אני יודעת שהיום זה יום השואה ואולי זה לא הכי פוליטיקלי קורקט לכתוב על הציורים שלי, אבל בשבילי זה חשוב במיוחד ביום זה.

סבו של סבתי הוחרם על ידי הקהילה היהודית בזמנו כיוון שלפרנסתו צייר ציורי קיר גם בכנסיות אבל כשהאנטישמיות גברה גם פרנסה כבר לא היתה לו.
סבתי שתזכה לחיים ארוכים, שעל שם אמה אני נקראת, גם מציירת, זה כשרון שעובר מדור לדור ולא הושמד למרות הנסיונות.
אני נושאת בגאווה את שמה של סבתא רבא שלי שאותה לא הכרתי כי היא לא שרדה את מחנה הריכוז.
סבתי למזלי, ניצלה בזכות קסטנר.
במשך כל השנים שבהן אני מודעת לכך שאני נושאת את זכר אמה עבור סבתי, חשוב לי לחיות, להצליח, להגיע להישגים, לשמוח, להמשיך להתקיים ובתקווה גם להביא לסבתי את האפשרות להכיר את הנינים, דבר שנמנע מאמא שלה בגלל השואה.

העצמאות והמדינה שלנו מקבלת מימד חשוב דווקא בשל הקירבה ליום השואה - אין לנו ארץ אחרת!
אז למרות שעדין אנחנו נלחמים יום יום על קיומנו בארץ הזו, והמציאות כאן היא לא קלה - אבל היא מאתגרת והיא שלנו!
למרות הקשיים אני אמשיך ליצור, לשמוח, לחיות!

מקווה לראות את כולכם, חברי היקרים, בערב יום העצמאות, במסיבת ההשקה של תערוכת Zיונות 2004, תערוכה שבאה מאהבה, כאב והמון תקווה לימים טובים יותר.