הממלכה הכתומה

לא יודעת מהיכן להתחיל...

כל כך הרבה מתח ירד, כל כך הרבה הקלה להיות אחרי!

זה לא היה מה שתיכננו, זה בטח לא היה כמו שרציתי, אבל כשמעורבים הרבה אנשים בפרוייקט (וחוץ ממני כולם ונילים) צריך לוותר ולהתפשר ומה שקרה בסוף היה שהתמונות יצאו מרשימות בגדול, אבל המסיבה היתה ונילית פלצנית ומשעממת, וכל תחנוני למפיק להחיות את המסיבה ולתת לחבר'ה הטובים להכניס קצת אקשן לא עזרו.

לשמחתי בשלב מסויים כמה חבר'ה תפסו פיקוד והתחילו לסשן קצת בפינות. זה אמנם היה כבר מאוחר אחרי שרוב הונילים הלכו לישון מזועזעים, והאנשים הטובים והפתוחים התחילו להגיע.
לצערי אני כבר הייתי באפיסת כוחות כך שבשתיים וחצי כבר גררתי רגלים לכיוון היציאה, בדיוק כשהתחיל להיות מעניין.

בניגוד לשאר יוצרי התערוכה- אני הרגשתי מאוד בבית, הרגשתי כאילו אני מארחת את החברים הטובים בסלון אצלי, ותיסכל אותי קצת שלא היה ערב רגיל ושמח משלנו עקב האילוצים.

כל כך התחשק לי לגרור את ארגז הצעצועים למרכז הרחבה ולהגיד "יאללה - לחגוג!!!"

גם עניין השמות היה מבלבל... פתאום הייתי גם ים וגם אני בשמי הונילי בו זמנית בדאנג'ן... זה היה מוזר (:

הודתי גם בפורום ורוצה להודות שוב:

לניל הוניל, בן זוגי המקסים שעזר ותמך וחיבק, והיה איתי ובשבילי לאורך כל הדרך מהרגע שהכרנו.

לאביס היקר שצילם הכל, ונתן לכל הבנות במסיבה תחושה של סלברטאיות לרגע.

להודות לבטי ולאפרוח שהרגיעו ותמכו בי בכל הרגעים הלחוצים שלפני, והגיעו והתאפקו לאורך כל המסיבה (אם הייתם נשארים עוד קצת אז הדברים היו אחרת, אבל לא נורא... בפעם הבאה).

להודות לכל מי שהגיע וחיבק ותמך והחמיא!
היה לי כל כך כיף לראות פרצופים מוכרים ואהובים בתוך כל הונילים חמורי הסבר והמזועזעים.

המון המון תודה!!!