היום לאחר שמלכתי הכתומה והאהובה קראה את הבלוג שעידכנתי ובכלל לאור כל ההתרחשויות הוניליות בחיי הגענו להחלטה שהגיע הזמן להסיר קולרים.
זה לא הגיע מכיוון ניל הוניל שמצידו פירגן וקיבל אותי בחום עם קולר באותה המידה שיקבל אותי בלעדיו.
זו החלטה שבאה מהמקום העמוק בלב שרוצה להתפנות לחלוטין לזוגיות החדשה, מההבנה שהקולרים הפכו לקישוט ולא לדרך חיים...
דיברנו כולנו, בטי, אביס, אנוכי וניל הוניל המתוק והיקר שלי, והחלטנו שבקרוב מאוד נערוך סשן פרידה פומבי.
היה ברור שיום אחד זה יגיע, אבל כטיבן של פרידות - הן תמיד משאירות צביטה בלב (או במקרה הזה - גם בפיטמה 😉
עברתי חצי שנה מדהימה בממלכה הכתומה, מוקפת בחום ואהבה, שוטים ושעווה ובעיקר באנשים טובים.
הרגשתי בטוחה, מוגנת ונאהבת על ידי אנשים נפלאים שלנצח תהיה להם יותר מפינה חמה בליבי ולנצח הם ישארו חברים יקרים ונדירים שחלקו איתי חיים נפלאים!
אני אמשיך להגיע למועדון בלווית בן זוגי, שאמנם הוא מעדיף לא להגדיר את עצמו - אבל הוא בהחלט אוהב הרפתקאות כמוני ואולי אפילו יותר נועז משאהיה אי פעם, אני אמשיך לאהוב ולהיות נאהבת על ידי כל החברים הטובים שהכרתי בחודשים הנהדרים הללו, ואמשיך להינות מהחיים הטובים והפתוחים שגיליתי כאן איתכם.
הבחירה נעשתה היום, בקרוב יהיה גם האקט "הפורמלי"... ברגע שיקבע היום ותקבע השעה כולכם תהיו מוזמנים לסשן הסרת הקולרים.
מתרגשת מההחלטה, נרגשת מהזוגיות הנפלאה שמצאתי, ומהתמיכה הנהדרת שקיבלתי בממלכה ומחוצה לה.
נדהמת ממידת הדיוק של הנבואה השאמנית שקיבלתי בחג סוכות שעבר - דרך העומקים והאפלה שבדאנג'ן אני אגיע לאור, אני אגלה את עצמי ואמצא את הזוגיות שמתאימה לי, מלווה בכתום(ה) ובגבר מקסים.
גיליתי בעצמי המון כוחות ותעוזה, מיניות שמעזה לצאת החוצה, את העוצמה האמיתית שבאיבוד השליטה, ואת היכולת להיות מלכה שולטת או אוהבת כנועה לפי הרצונות והצרכים שלי באותו הרגע...
למדתי התמסרות מבחירה חזקה ולא מפחד לאבד, למדתי לבחור בעינויים פיזים מתוך בחירה במקום במזוכיזם רגשי ממקום של חולשה, הגעתי לתובנות על עצמי שלא יכולתי להגיע אליהן בדרך אחרת ויצאתי מחוזקת.
מתוך מקום של עוצמה, שלמות והרמוניה עם עצמי הגעתי לזוגיות חדשה, נפלאה, מפרגנת ותומכת, מלאת הרפתקאות ופתיחות.
מצאתי איש שיודע לגבור על הפחד, איש שיודע לפרגן ולתת אמון, לתמוך ולפנק, להיות נתמך ולהתפנק... איש אמיץ שיודע להיות חזק מספיק כדי לדעת לשים את האגו בצד ולהיות אמיתי עד הסוף. איש נדיר ונפלא שאוהב הרפתקאות וריגושים, איש שאני מקווה להתעורר לצידו כל בוקר ולהרדם לצידו בכל לילה ולהינות מכל רגע איתו ומהרגעים בלעדיו כשאני יודעת שבכל פעם מחדש יהיה נהדר לפגוש אותו שוב ולהתעדכן ולהתעשר מהאוצרות שצברנו לחוד וליצור אוצר נוסף מהביחד.
כנראה שבקרוב כבר יהיה לי בלוג עצמאי משלי...
לפני 20 שנים. 2 במאי 2004 בשעה 21:49