ככל אני חושבת שאני אמא זה מעלה חיוך על הפנים שלי...
אבל בכל זאת זה קשה, הרי אני עדיין אישה שרוצה להרגיש מושכת וסקסית, ובמקום זה מעבירה את הזמן שלי בין בקבוקים, חיתולים ומוצצים שנופלים בלילות שגורמים לבכי והתעוררות של הנסיכה המפונקת שלי
האמת שמרגישה מאוד מאוד לבד, ולא מצליחה למצוא זמן לעצמי הרבה פעמים כדי להכיר או לצאת עם מישהו או סתם לשבת לי בשקט ולשתות לי בירה מרגיעה
כל מיני דברים עוברים בראש שלי כרגע שכשבצ'אט מישהו שואל אותי מ-1 עד 10 כמה אני חרמנית, התשובה היא 0
תוהה מה אבא שלי הבת שלי היה אומר אם היה יודע שבתו הייתה מאושפזת לכמה ימים...אבל שנייה אחרי זה נזכרת..... אין לו לב והוא לא בנאדם... בחודשיים וחצי הוא ראה אותה פעם אחד כי לא הייתה לו ברירה.... וזה לא היה משהו.
האמת שעכשיו שאני חושבת ל זה לא מבינה איך יכולתי להיות כמעט שנתיים עם אדם כזה... המוכר "היה טוב וטוב שהיה"
אוף.... כל המיניות שלי הלך לפח יחד עם הכבוד שהיה לי עליו, וכרגע אני מרגישה לבד מאי פעם... ומבואסת
ועדיין לא מוותרת על תקווה... בוחרת לאמין שהכל יהיה בסדר, שבסוף כל דבר מגיע ושיש לי בת מדהימה שדורשת ממני להיות חזקה ולא להיות בדיכאון ושכל פעם שאני מרגישה קצת דאון, היא מחייכת לי והכל עובר לי...
רק שזה יעבור מהר !!!
לפני 13 שנים. 5 במאי 2011 בשעה 20:34