יש שני ביטויים, או מושגים, שאני מחבב.
יש יותר משני ביטויים או מושגים שאני מחבב, כן? זה רק שהפעם אנחנו מדברים על השניים האלו. אה, הבנתם לבד? אוקי.
הביטוי הראשון, אולי זה בעצם מושג, מגיע אלינו מחוגי ההעשרה בתחום הוויפאסנה והוא מדבר על לראות את העולם דרך עיניים של תינוק. תינוק עוד לא אסף רשמים על העולם ועוד לא תייק אותם במיני תיקיות או העניק להם משמעויות והקשרים וסיפורים -- דברים שעוזרים לנו לא להרים גחלים מהמדורה או לזכור לעצור ברמזור אדום, אבל לפעמים גם מפריעים לנו לראות את הדברים סתם, כמו שהם. להסתכל על משהו בעיניים של תינוק זו מטרה כמו שהיא משאלת נפש: לראות את מה שקורה בלי לכרוע תחת המעמסה של הניסיון.
הביטוי השני מגיע אלינו מחברים שלי שמדברים רוסית, והוא הולך ככה: ״היא הסתכלה עלי כמו עגל שרואה שער חדש״. הביטוי הזה גם עוסק בתמימות, אולי מזווית פחות חינוכית ויותר מלגלגת, אבל מלגלגת בקטע טוב.
אתם בדסמים. לא צריך להסביר לכם מה זה מלגלגת בקטע טוב.
עיניים של עגל מביטות בדבר שלפי הזיכרון לא נמצא שם, אבל עכשיו משנה את מה שאפשר ואי אפשר לעשות במרחב המוכר לכם -- אתם מבינים את התמונה וייתכן שהיא חמודה במוח שלכם ממש כפי שהיא חמודה במוח שלי.
שני המונחים האלו התנגשו לי בראש באותו זיכרון שאני הולך לחלוק איתכם: אנחנו יושבים במרפסת שלי ומשקיפים על מרפסות אחרות. אני מדליק סיגריה והיא, עירומה, מאוננת על הרגל שלי. יש הרבה דברים להתענג עליהם ברגע הזה: הרטיבות על כף הרגל והגוף היפה לרגלי (ליטרלי!) והסיטואציה, הו הסיטואציה, אבל מה שאני חושב עליו באותו רגע הוא האינטנסיביות הכמעט נערית, החרמנית, חסרת העכבות של החיכוך. היא לא רוצה להסתכל אבל אני אומר לה להסתכל והמבט שלה יפה מאוד באותו רגע, מבט של תינוק שמאונן על שער חדש.
