בדלת אני כבר מחכה לה עם שתי כוסות יין. היא נכנסת וכולה ריקודים.
״שולמן לא קיבל את זה״, היא אומרת לי ואני מגיש לה כוס. אנחנו עושים לחיים. היא גומרת בשלוק אחד. ״יעקב לא קיבל את זה... מורין הזונה שהייתה בטוחה שזה שלה לא קיבלה את זה...״
אני מנשק אותה. ״מנכ״לית״.
״מנכ״לית״. היא קורנת. היא מסתכלת ורואה שאני לבוש. ״להוריד נעליים?״
״לא. יוצאים״.
באוטו היא מפטפטת באושר על הנסיבות הפוליטיות והאישיות, שלא לדבר על המהלכים, הדילים והזממים שהביאו אותה להיות מנכ״לית. אני מקשיב בשמחה, מנסה להזכר בדרך לפרדס.
״לא שאיכפת לי איפה הזמנת מקום,״ היא אומרת, ״אבל הערב אני ממש מקווה שזה מקום סופר פנסי. כמו הפוצ׳ינה. או הצ׳וקולומוקו. ואני הולכת להזמין משהו יקר שהעיניים ייצאו. ואתה תעזור לי לגמור את זה. ונזמין בקבוק יין לשולחן. ונעשה כאילו אנחנו מבינים בזה. אה, וקינוחים...?״
אנחנו עוצרים בפרדס.
היא מביטה בי בעיניים עגולות מאוד.
״מה מנכ״לית עושה בעצם?״ אני שואל.
״מה... היא... היא יושבת בישיבות, ו...״
״בדיוק. ב-די-וק״. אני יוצא מהאוטו. אני מקיף את המכונית, פותח את הדלת שלה ושולף אותה בעדינות החוצה. כל הגוף שלה משתנה עכשיו, בזמן שאני מפשיט אותה בעצלתיים, זורק את הבגדים על המושב: היא דרוכה ושקטה, מביטה בי בריכוז כזה שמעמיד לי את הזין. אני מוליך אותה לעבר עץ סמוך והיא מתמסרת, מחבקת את העץ בלי שאבקש אפילו. אני כורך קצת מסקינגטייפ חבלה (!) מסביב לפרקים, ומתקשה להתאפק ולכן כורך קצת מסביב לפה. השיער שלה מתפזר מתחת לדבק והתחת שלה זורח באור של פנסי הרכב.
אני מסתובב קצת בפרדס ושורק.
היא מתנשמת ומניחה את הראש על הגזע. הציצים שלה והרגליים מלאים בשרף ואיכסות אחרות של עצים והזין שלי מאיים להתפוצץ.
״יושבת כל היום״, אני אומר כאילו לעצמי. ״מישהי כזאת צריכה תחת מפלדה״. בדיוק כשהיא נדרכת אני מוצא אותו: ענף נקי ועבה, ארוך, כמעט ישר.
במכה הראשונה היא משתנקת ובשנייה היא נועצת שיניים בגזע. המכות והאנחות ממשיכות להדהד; כשאחת מגיעה השנייה עוד נשמעת בין העצים. עד שאני בא על סיפוקי היא מורידה בנשיכה קליפת עץ. היא רטובה כולה, בכי וזיעה ושרף ורוק, ואני מחבק אותה מאחור ומלכלך לה את הפנים ברוטב הזה.
המסקינגטייפ כבר השתחרר קצת מעל הפה, והיא ממלמלת משהו כמו ״עד עכשיו יכולנו כבר לקבל את הקינוחים״. אני צוחק ונועץ את עצמי בתוך התחת שלה, מקפיד להדגיש בפניה שאני מזיין תחת של מנכ״לית. זה מאדים לה את הפנים, וגם העובדה שלמרות שהיא ממש מנסה, היא נאנחת בקול והקול הזה מהדהד בפרדס, ולכן אני מוסיף, ״מחר תשבי עם הציגלמנים והשולמנים והיעקבים ותמנכ״לי את כולם. גם את מורן הזונה את תמנכ״לי. וכל הזמן הזה אני אהיה שם, תופס לך את התחת״.
ֿ״מבפנים ומבחוץ,״ היא אומרת דרך המסקינגטייפ.
במיטה אנחנו מחובקים ואני אומר לה, ״שכחתי להגיד לך שאני גאה בך״, והיא מנשקת לי את האף, פעם, פעמיים, ואומרת ״אם תתחיל להיות לי רך אני אפטר אותך״.
