סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

הפרסום התפרסם
לפני שבוע. 12 בפבר׳ 2021, 13:48

ותנו לי כירבול צהריים.

לפני שבועיים. 9 בפבר׳ 2021, 13:30

השלימו.

 

אני אתחיל: קינוח לפני העיקרית.

לפני 3 שבועות. 3 בפבר׳ 2021, 13:20

אז איפה אתם מתכנסים, כותבים, מעלים תמונות וזוממים מפגשים מלבד הכלוב? יש קבוצות פייסבוק סודיות? ערוצי טלגרם חשאיים? BBSים שובבים? צרפו אותי אליהם, אני איכותי.

לפני חודש. 24 בינו׳ 2021, 18:37

חלק 3 כאן.

כמה זמן לא שכבנו עד שנפרדנו? חישוב זריז מעלה שלפחות חודשיים. אני יושב על הרצפה בסלון והראש שלי נח על הקיר המפריד בין הסלון לחדר השינה והקיר רועד משאגות האורגזמה שלה. הלב שלי רועד גם.

 

***

 

"איך היית מעריך את הסקס שלנו?"

בינוני, חשבתי לעצמי ואמרתי, "מה, במספרים?"

"נגיד".

"איך את מעריכה אותו?"

"בינוני", היא אמרה, ושאפה מהסיגריה.

שכבנו על המיטה ובהינו בסדקים בתקרה. העשן מהסיגריה שלה רקד על המנורה החשופה.

"זה משהו בי?"

"מטומטם".

"מטומטמת".

"אני אוהבת אותך והכל, אל תבין לא נכון".

"פשוט הסקס בינוני".

"האמת שבינוני זה אולי קצת מחמאה".

"אאוץ'".

היה לנו ריטואל קבוע - מתנשקים קצת, מפשיטים אחד את השנייה. מתלטפים. אני יורד לה עד שהיא גומרת גמירה חלושה בפה שלי, אז עולה עליה ומשתדל לא לגמור מהר מדי.

"מה..." התחלתי לשאול, ואז הבנתי שאני לא יודע מה לשאול.

"מה הייתי רוצה?"

"אוקי".

"זוכר שאתמול", היא אמרה, נשענת על הצד, מסתכלת בי ומלטפת לי את החזה, "איך תפסת אותי והפכת אותי -- וקצת אמרת לי מה לעשות..."

"אז כזה?"

"אז ההפך מזה".

שתקנו.

"מיטל אומרת", היא אמרה, ואלפי נורות אזהרה לא נדלקו בראש שלי, "שגם אם זה לא נושא נעים לשיחה--"

מיטל, חשבתי לעצמי, ומיד אמרתי, "אולי אנחנו צריכים לגוון קצת. להכניס קצת--"

"אני רוצה לדחוף לך אצבע לתחת", היא אמרה.

"זה לא מה שציפיתי לשמוע".

"ובכל זאת זה מה ששמעת".

"אני לא מבין בדיוק איך--או. את עושה את זה עכשיו.

"זה נעים?"

"זה מוזר".

"זה נעים לי".

"וזה יעשה את הסקס שלנו... יותר מ... מבינוני?" אמרתי, והתנשפתי.

"בינוני בנדיבות".

"נו".

"זאת התחלה".

היא סיימה עם אצבע אחת ופנתה להוסיף עוד אחת.

"זה נעים?"

הנחתי את הראש על הכרית והודיתי, "זה נעים".

 

***

 

בזווית העין, בעודי מסתובב חסר מנוח בסלון, אני רואה אותו כשהם נכנסים הביתה: גבוה, לבוש יפה. הם מתנשקים בכניסה ופונים לחדר השינה המצוחצח. כשהדלת נטרקת אני שומע אותו אומר בבסים מרשימים, "מי זה?" והיא עונה, "השותף".

בחיים לא שמעתי אותה גומרת ככה.

 

 

לפני חודש. 23 בינו׳ 2021, 13:59

חלק 2 כאן.

אני מתעורר על הספה בחדר-בלאגן עם זין כואב ולב דואב. הדלת לחדר השינה שהיה שלי אתמול פתוחה. היא יצאה כבר לעבוד. על המקרר היא השאירה פתק, "תחליף לי מצעים, אני אנסה לצוד הערב".

היא תמיד זזה מהר.

אין לי מה לעשות היום. למעשה, מעכשיו ועד סוף השבוע משתרר ריק גדול, מדבר נטול מחוייבויות. אני מסיר את המצעים שלה (שלה?) ומחליף אותם בשחורים עם הפסים, חושב על הפעם ההיא שבהיתי בהם מאוד מקרוב בעוד היא מאחורי ומיטל מעודדת אותה בקול גדול: "יותר חזק, עכשיו את פמיניסטית!"

היא תמיד זזה מהר, אבל בלי מיטל כל זה לא היה קורה.

****

יצאנו חצי שנה בערך כשמיטל הופיעה בחיים שלנו. הן נפגשו בחדר הכושר ומיד פצחו בחברות סוג של אפלטונית, אם כי, כך היא סיפרה לי, "כשאנחנו מתקלחות מיטל בוהה בגוף שלי וזה נעים". לפיכך הרושם שקיבלתי לגבי התפקיד שמיטל תשחק בחיים שלנו היה מוטעה מראש. היינו שוכבים והיא הייתה אומרת "מיטל אומרת ש..." ו"מיטל חושבת ש..." ואני הייתי מקשיב בחצי אוזן ומדמיין את הגברת הערטילאית ההיא, שלפי הדיווחים הייתה לה גזרה דקיקה, תחת שובב וציצים קטנטנים, באה למיטה שלנו לצורך הקמת שלישיה סוערת, שעשויה להיות חד פעמית או אפילו בגדר סנונית ראשונה לקראת אביב לוהט.

בדיעבד, הייתי צריך להקשיב למה שמיטל אמרה וחשבה.

"מיטל אומרת שפמיניסטית אמיתית מזדיינת עם סטראפון", היא הייתה אומרת, למשל.

"גבר פמיניסט הוא גבר נעול", היא גם הייתה אומרת.

היו לה גם כל מיני תיאוריות לגבי מי צריך לעשות את הנקיונות בבית.

****

אני חושב לכבס את הסדינים אבל מחליט לחכות שאצטרך לנקות את מה שהיא תעשה בערב. ליתר ביטחון, ובלי שאף אחד מבקש ממני, אני מעביר סמרטוט בחדר השינה שלה.

לפני חודש. 16 בינו׳ 2021, 13:24

אז למה אנחנו פחות ופחות הומופובים? אני בטוח שיש לכם המון תיאוריות משלכם, אבל אני רוצה להציע שזה בגלל שיש המון זין בפורנו. תזרמו איתי רגע: דורות של גברים שגדלו על מגזינים מלאים בתמונות של נשים (ובדיחות מיזוגניות) גדלו זרים לקונספט של זין שאינו שלהם בקונטקסט מיני. אנחנו, שמגיל ינקות צרכנו מאות תמונות וסרטונים של זינים חודרים, נשלפים, גומרים, נסחטים, סוטרים מעדנות על פרצופה של מאן דהיא -- אנחנו רגילים לרעיון, והוא לא מרתיע אותנו. יותר מאיתנו, שהביולוגיה דירגה באמצע סקאלת קינסי, פתוחים לרעיון של לעשות איזה גבר פעם. אם הבתזוג תזרום. או גם אם לא.

אז בדסמ.

אם חשיפה היא כל מה שצריך כדי לפתוח אותנו ל... חוויות... חדשות -- אז כמעט בהכרח, אם נבלה מספיק שנים בכלוב, כל סטייה, לא משנה כמה פרינג'ית, לא מקובלת חברתית או סתם משונה, תידבק אלינו כאילו היינו חבילת חמאה פתוחה במקרר ליד בצל חתוך. להקפיא זרע בתבניות של קרטיב? אנאלי עם בקבוק יין? ללכת לישון עם חיתול? מכות עם שוקר חשמלי? הכל יידבק אלינו בסוף. אנחנו רק גושי חמאה צהבהבים במקרר של הסטיות.

לפני חודש. 10 בינו׳ 2021, 11:25

לא תמיד, אבל לעיתים, בא לי למחוק את כל הנסיונות הבדסמים שלי מהמוח ולגשת למפגש הבא כמו ילד: עיניים מתרחבות בתדהמה מול הטריוויאלים שבדברים. כמו צמרמורות העונג המרתקות, המשתקות, של הפעם הראשונה.

ולעיתים מזומנות יותר, הזיכרון מספיק. הוא לא רק מספק נחמה ברגעים משעממים, אלא צובע את ההווה. כשאתה מכה, אתה לעולם מכה את הטוסיק הראשון שפגשת, לעולם מנשק את הבוהן הראשונה.

לפני חודש. 9 בינו׳ 2021, 17:23

בחמישי הכריזה ממשלת הבדסמ על סגר מלא: אין גומר ואין בא. השרה לענייני אביונות הכריזה: "הפעם הסגר הוא על באמת, לא בקריצה" והודיעה שכל יציאה למרחב הציבורי מחייבת בחבישת כלוב על הזין. בכל זאת, רוב האזרחים מסתובבים עם מנעול על הביצים בלבד.

 

***********

 

איך אתם נפגשים -- או מכירים -- בתקופה הזאת? האם אתם שוברים סגר? האם אתם מרשים לעצמכם לפגוש זרים בתקופה ויראלית שכזאת?

 

***********

 

מי כאן חנון וזקן מספיק לדעת מאיפה הגיע הסאונד של האדומות בכלוב?

 

לפני חודש. 28 בדצמ׳ 2020, 18:30

בעודי מתפתל על הספה, ידיים קשורות מאחורי הגב, אני חושב לעצמי שכל זה קורה לי בגלל העניין הזה עם סטלה ביום שלישי. זה לא היה עניין גדול, ובכלל לא הייתי בטוח שהגברת שמה לב לזה, אבל הייתה לי הרגשה, אתם מבינים. הייתה לי הרגשה, והנה אני מתחנן על הספה -- "אני לא יכול להחזיק יותר!" -- אז הנה לכם.

סטלה הייתה מגיעה בימי שלישי בבוקר. הסידור בינה ובין הגברת היה ותיק יותר ממני. כל יום שלישי היא הייתה פותחת את הדלת במפתח שלה, נכנסת חרישית בלי להגיד מילה, מהורהרת, לא לגמרי שם. היא הייתה מתפשטת ליד שולחן האוכל, מקפלת את הבגדים בקפדנות, נשארת בביריות מיושנות ותחתונים. החזה הפיצפון שלה היה מקפץ בזמן שהיא הייתה מנקה את הבית. עכשיו, כשהזין שלי עומד להתפקע, אני מודה בבושה שהצצתי בו מדי פעם, וחשבתי איך זה יהיה להפקיד שם מנה נאה של זרע. אני מודה גם שביום שלישי, התחתונים של סטלה לא ישבו בדיוק במרכז, ובעוד היא התכופפה לטבול את הסמרטוט שלה בדלי נעצתי מבט לא קצר בכלל בשפתיים הרזות והקירחות שלה וחשבתי מחשבות נוספות שאתם מסוגלים לנחש. והגברת, ובכן הגברת הייתה שם, אבל היא הייתה שקועה בטלפון.

הגברת מסירה מעלי את הבגדים שלי ומושיבה אותי בסלון כמו שהיא אוהבת. איך היא אוהבת? עם הידיים קשורות מאחורי הגב. הגברת משוטטת בטלפון שלה ביד ימין, וביד שמאל היא מסירה את המנעול מעל -- ובכן אתם יכולים לנחש מעל מה. יד שמאל משוטטת לאורך הזין המתמתח, שולחת ציפורן לחקור את שטח הפנים של הביצים שלי, נסוגה קצת, בעוד יד ימין מקלידה הודעה. אני צופה בה דרוך. היד חוזרת לטייל, נסוגה חלילה, מטיילת שוב. דווקא חוסר המגע הזה שולח דליים של דם לזין שלי ותוך רגע אני כבר מתנדנד על הקצה.

"אל תגמור", היא אומרת למסך שלה. אבל האצבעות שלה לא מפסיקות לטייל.

אני נאבק בכבלי. הכאב בידיים עוזר להתגבר. העניין הוא שאז סטלה נכנסת. (אמרתי לכם!) סטלה שקטה, לא מביטה בנו, אבל גם לא לובשת תחתונים מתחת לביריות המטופשות שלה. הן מחליפות מבט (ידעתי!) וסטלה ניגשת מיד להסיר אבק מעל השידה, רוכנת עמוק-עמוק מול הפנים שלי.

"היית רוצה לזיין את סטלה?" הגברת שואלת. במוח שלי עולה רק שאלה אחת: מה יקרה לביצים המסכנות, החבולות ולמודות הצער שלי אם אגמור ברגע הזה. כל וריד בצוואר שלי מתוח עכשיו כשאני פולט,

"לא. לא!"

"למה, היא בחורה נאה".

"הזין... הזין שלי הוא לא לחדירה".

"אוי. למה?"

כל נים מנפשי נאבק לא לגמור בזמן שאני אומר, "כי יש לי זין קטן".

סטלה מעיפה מבט אחורה ומצחקקת. עולה במוחי המחשבה שאני לא חייב להישיר מבט דווקא אל הכוס שלה, אני יכול להביט ברצפה למשל, אבל אז טיפה נקווית בין השפתיים החבוקות ואני מבין שאני לא יכול להסיר את המבט. האצבעות של הגברת מעניקות לי ליטופים ארוכים, רכים. עוד רגע ואני נופל לעולם שכולו רע. עולם של אשכים המאיימים להשבר. עולם שיש בו עוד פחות רחמים מאשר כאן על הספה. הגברת לא מסתכלת אלי ובאצבעות שלה אין אפילו שנייה של חסד.

אנחנו מתנדנדים בין שמיים לארץ. הידיים שלי מתוחות כנגד האזיקים.

סטלה מסיימת לנקות את השידה, קמה והולכת בלי מילה.

הגברת עוד מלטפת רגע ועוזבת. הזין שלי קופץ ויש עוד רגע של חשש, אבל הוא לא פולט דבר, אולי מלבד דמעה בודדת.

"שמור את העיניים שלך לעצמך", אומרת הגברת וחוזרת להקליד הודעה.

לפני חודשיים. 21 בדצמ׳ 2020, 18:09

עיניים ופיות מתרחבים בתדהמה.

"מה? זה הכל נכנס?"

שניצל ושטרודל.