בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני חודש. 17 בפברואר 2024 בשעה 13:49

אני רוצה שתקשרי אותי, לא איכפת לי למה, רק שיהיה יציב. יציב-יציב, שלא יזוז. אני רוצה שתקרבי את העיניים הקרות שלך לשלי. ואז, כשאני חסר אונים ונתון לחלוטין לחסדך, אני רוצה שתחפרי לי בנפש. אני רוצה שתחלצי את כל מה שאני לא רוצה להגיד, את כל מה שאני לא מסוגל להגיד, את מה שתמיד רציתי להגיד. אני רוצה שלא תשאירי בי שום פינה בלתי מוארת. אני רוצה להיות מרוקן מסודות ושקט ושלו. 

לפני חודש. 15 בפברואר 2024 בשעה 20:43

?si=SY975iIIEQVgHxWi
לפני חודש. 7 בפברואר 2024 בשעה 22:30

היו לי דברים חשובים לעשות, אז במקום זאת עדכנתי את ארכיון הסיפורים. יש בו עכשיו את כל הסיפורים שפרסמתי בכלוב, מלבד אלו ששכחתי, ויש סימון נוח ליד הסיפורים שאני אשכרה מרוצה מהם.

לרגל חגיגות עדכון הארכיון, הנה כמה סטטיסטיקות לא מבדרות ולא מעשירות:

  • 82 - זה מספר הפרסומים שפרסמתי עד כה בכלוב.
  • 9 באוגוסט, 2004. זה תאריך הפרסום של הסיפור הראשון. כן, כן, שמעתי, בדיוק עלית לכיתה א׳ באותו זמן.
  • 4.1. זה מספר הסיפורים שפרסמתי בשנה. מזל שיש לי דיי ג׳וב.
  • 50%-50% פונקט. זה היחס בין מספר הפמדומים למספר המיילדומים בארכיון. (גם אני לא האמנתי).
  • 4 - מספר הסיפורים שאי אפשר להגיד עליהם שהם מיילדום או פמדום, אלא סתם ממש משונים.
  • 16 - מספר הסיפורים שאני אשכרה מרוצה מהם.
  • 2028 - השנה שבה, לפי הקצב הנוכחי, נגיע למאה סיפורים.

 

לפני חודש. 3 בפברואר 2024 בשעה 22:03

 

לפני חודש. 31 בינואר 2024 בשעה 21:22

באופן מפתיע, זה היה בעבודה. 

הפרטנרית הנצחית שלי התגלתה כאדם בלתי אמין. זה קרה בעשר דקות, בשיחה שלא הייתי אמור לשמוע. רגע בחיים וכל תפיסת העולם שלך משתנה.

רגע אחד יש לך שותף. יש לך אוזניים ועיניים. יש לך מישהו שנושא בעול  ברגע הבא, יש עוקץ ויש נעקץ, ונחש, חבוב, מי מהם זה אתה.

איך ממשיכים מכאן? איך ממשיכים להאמין בבני אדם?

אני מניח שזה קשור למי אתה. איך חינכו אותך וכמה פעמים, בשנים המעצבות בחייך, שברו לך את הלב. 

אני? שברו לי את הלב כל כך הרבה פעמים שלא נותר לי אלא להיות אופטימי באופן נצחי ופתולוגי. 

אני מאמין שרוב האנשים טובים — אם נתנו להם הזדמנות. 

אני מאמין שרוב האנשים מעניינים — אם רק הקשבנו להם. 

אני מאמין שאפשר להיות באהבה ובחיבה עם כמעט כולם — אם רק פותחים להם את הלב. 

תפיסת מציאות מעוותת? מזוכיסט נצחי? ייתכן. 

אבל אני חושב שזה משהו אחר. 

אני חושב שאני דביל. 

אני גאה להיות דביל. 

לפני חודש. 27 בינואר 2024 בשעה 15:53

לפני חודש. 27 בינואר 2024 בשעה 0:20

זיכרון ראשון

האופק מחוויר במזרח הבא״ח. אפילו בשעה הזאת האוויר עומד, לח ומחניק. לרגלי, עשרים ואחד טירונים מבוהלים עומדים במצב שתיים, רועדים, מתנשפים, והזין שלי עומד.

״יום חדש עולה עכשיו״, אני אומר להם. ״היום יום ההולדת שלי״.

 

יום חמישי

טיפה של רוק נופלת על הירך שלי. היא משתהה שם לרגע וזולגת במורד הרגל. לא עובר הרבה זמן ועוד טיפה נופלת באותה הנקודה. אני מנסה לשאוף את הרוק אבל הטבעת שתחובה לי לפה משאירה אותו פתוח ומרייר. שקט בחדר ואני מתרגש. הצעיף שלה, שקשור לי מסביב לעיניים, מריח בדיוק כמוה.

״היום יום ההולדת שלך״, הקול שלה עדיין לוחש לי בראש, ״ואין לך מושג איזו מתנה הכנתי״. הידיים שלה עדיין נוגעות בי, מנחות אותי לשבת על הכיסא שהיא הציבה בחדר השינה, מושכות את הזרועות שלי לאחור, מבצעות קסמים עם חבלים. מכסות לי את העיניים ומלטפות לי את הראש.

״זה מה שדיברנו עליו?״ אני שואל, והיא אומרת, ״זה מה שדיברנו עליו״, ודוחפת לי את הטבעת הזאת לפה.

כל כך שקט שאני שומע איזה שעון מתקתק בבית. אני תוהה אם היא השאירה לי אור דולק או שאני יושב שם, בחושך, קשור לכיסא, עם זין עומד ולב מתפוצץ.

הדלת נפתחת ומכניסה איתה קולות של שני סוגים של צעדים ושל צחוקים שיכורים. הקולות האלו מתקרבים לעבר חדר השינה, לעברי, וכל צעד מקפיץ אותי יותר.

״זה האפס״, את אומרת, ״אתה מוזמן להתעלם ממנו״.

קול עמוק מגחך, ויד כלשהי -- בתקווה שלה -- סוטרת מעדנות לזין שלי. ״הוא מבסוט מהסיטאוציה״, אומר הקול העמוק.

״בוא נראה אם אתה מבסוט מהסיטואציה״, היא אומרת והם צוחקים. האוזניים שלי מנסות לצייר תמונה: הקולות הרטובים האלו הם נשיקה, הקולות היבשים האלו הם התלטפויות, הקול הזה של ריצ׳רץ׳ נפתח זה... ובכן, זה בדיוק מה שזה. ״וואלה מבסוט!״ היא מביעה בשמחה, והאוזניים שלי לא צריכות לעזור לצייר את התמונה הזאת: הם עומדים כל קרוב שאני כמעט מרגיש את היד שלה מלטפת לו את הזין.

״יא וואראדי״, היא אומרת.

״מה?״ אומר העמוק ולפחות לפי האוזניים והדמיון שלי, מנשק לה את הצוואר.

״לא ידעתי שגדלים כאלו מגיעים גם בלבן״.

הם צוחקים ומתלטפים והיא מתנשמת ואני רועד ומתנשף. אני מנסה להאבק בתחושה עמומה של בושה שעולה בי

(מה לא בסדר איתך למה אתה מבסוט מהסיטואציה)

ולהשאיר את תשומת הלב ממוקדת בה, בו, בבגדים המתעופפים בחדר השינה. משהו רך נוחת לי על הראש ושניהם צוחקים ואני מעדיף לא לחשוב מה זה ויודע שאלו התחתונים שלו.

״מה זה מה ציירת לו פה על החזה?״ אומר העמוק.

״28. זאת היומולדת שלו היום״.

״מזל טוב גבר״, אומר העמוק בקול לועג, והיא מוסיפה, ״עכשיו בוא תראה מה מצוייר על החזה שלי״.

עוד קולות שמביעים באופן חד משמעי שהוא מפשיט אותה. ואז: ״מה זה, לא מצוייר לך על החזה שום דבר!״

״רוצה לצייר עליו? עם הטוש העבה שלך?״

צחוקים. ליטופים. האוזניים שלי מנסות לצייר תמונה: הקולות היבשים האלו הם צעדים, הקולות החורקים האלו הם המיטה שלי כששני ישבנים מתיישבים עליה, הקולות הרטובים האלו הם...

הזין שלי פועם. עומד, ואז שומע אותם מזדיינים על המיטה שלי, ונעמד אפילו יותר. נרגע ומתמתח. הידיים שלי נאבקות, באופן בלתי מודע, בחבלים. היא גונחת וגונחת וזה נשמע פורנאי, לא אמיתי: גניחות נואשות כאלו, מוגזמות לגמרי. כשהיא גומרת בפעם הראשונה אני פתאום מבין: זה נשמע לי מזוייף כי היא לא גונחת ככה איתי. המחשבה הזאת

(אתה לא גבר אף פעם לא היית גבר)

מפנצ׳רת לי את הזקפה. אני ממוקד בקולות החריקה של המיטה, ההתנשפויות, הקולות הרטובים האלו. זה נמשך ונמשך והעמוק מתנשם בתוך החברה שלי--

״אל תגמור בתוכי״, היא גונחת.

״איפה בא לך, חמודה? על החזה שלך?״

״אולי על החזה שלו

״אולי בפה שלו?״

״אתה מוכן?״ היא אומרת בשמחה וגומרת על הזין שלו שוב.

״בשבילך בובה? מוכן״.

המיטה חורקת ואני מריח את שניהם, ריח עמוק וחריף של סקס, כמו פרי מקולקל. אני שומע אותה כמעט משתנקת מאושר כשאני מרגיש משהו ספוגי, זקור ונוטף טעם של ביצים ושל הכוס של החברה שלי נכנס לי לפה.

״רגע יש לי רעיון״, הוא אומר ומזיין לי את הגרון ואני משתנק והזין שלי מנסה להסתתר בתוך הגוף שלי, ״בא לי שיסתכל לי בעיניים בזמן שזה קורה״.

הוא מסיר את הצעיף מעל העיניים שלי ושנינו בוהים זה בזה.

״מה זה? המפקד?״ הוא אומר וגומר מיד בתוך הפה שלי.

 

לפני חודש. 21 בינואר 2024 בשעה 17:18

לפני חודש. 20 בינואר 2024 בשעה 7:55

לפני חודש. 19 בינואר 2024 בשעה 13:23

שיהיה ברשותי גבר חמוד, טווינקי במידה, מבריק ומזוכיסט, לנעול ולקחת לו את הזין. בפנטזיות שלי הוא מתרגש עד עמקי נשמתו כשלוקחים לו ואומרים לו; סובל במידה, ונהנה במידה, מהמעמד הזה. בפנטזיות שלי הוא גם סטרייט לגמרי, וכשהשפתיים שלו נכרכות סביב הזין שלי יש בעיניים שלו הבעה של ״איך זה קרה לי לעזאזל״. האם אני כותב את זה כדי לזמן מן היקום בחור כזה? לא, כי ירוקאפור שלכם אתאיסט לגמרי, ולא מאמין ביקומים. אני כותב את זה כדי שהאדם הנכון יקרא את זה וישלח לי הודעה, שבה הוא מבקש ממני בפירוט ועם נימוקים שלא אעשה לו דבר כזה.