בחדר יש ריח חריף של מין. הם שוכבים על המיטה שלי, נוטפי זיעה ומתנשפים. אני לבוש, על הברכיים, ומחזיק בשתי ידיים קערת פירות. הטנא שלי, מחווה לאלים.
"איך היה לך, מותק?" היא שואלת ושולחת יד לקערה.
"אני בקושי נושם", הוא אומר. הם מצחקקים. היא מעבירה ציפורניים חדות, משוחות בלקה, על החזה שלו. הקערה כבדה (למה לא יכולתי לבחור קערה קלה יותר? מאותה סיבה שאני נמצא במצב הזה. כי אני מטומטם).
"קח פרי".
הוא משיט יד מהוססת, יוצר איתי קשר עין ומיד משפיל מבט. מתלבט ובוחר בפלח קיווי שחתכתי במיוחד בשבילו. הוא אוהב קיווי. היא קולטת את ההיסוס שלו ואומרת מיד,
"אתה מפחד ממנו?"
הוא צוחק צחוק מהוסס. "לא".
"מהאפס הזה?" היא שולחת יד ופורעת את השיער שלי. אני שם לב לזין שלו, עכשיו בחצי התורן, עדיין עוטה קונדום, נח על הירך שלה.
"לא, לא פוחד".
"מהאפס שעושה לנו קייטרינג לסקס?"
שניהם מגחכים. הקערה רועדת לי ביד, אבל לא כי היא כבדה. היא לוקחת אשכול ענבים ומאכילה אותו. אני מסיט את המבט מהזין לכוס, חושב מחשבות חסרות שחר
(רוצהלהיותבפניםרוצהלהיותבפניםרוצהלהיותבפנים)
ונאבק שלא לגמור, ככה, בתוך המכנסיים, ללא מגע יד אדם.
"תראה לי שאתה לא פוחד".
"מה שדיברנו?"
"בדיוק".
הוא מאדים מיד. האצבעות שלו רועדות כשהוא מפשיל את הקונדום מעל הזין שלו. חוטים של זרע נמתחים בין הזין לקונדום. אני תוהה מה יקרה עכשיו, אם אני אצטרך למצוץ לו, או אולי משהו גרוע יותר.
זה משהו גרוע יותר. הוא צובט בקונדום בקצה כדי לא לשפוך כלום.
"ישר לתוך הפה", היא אומרת. הכאב (בזין או בלב?) בלתי נסבל. הוא מסתכל עלי, אדום כמו ציון שלילי ונבוך. היא מסתכלת עלי גם. אני פותח את הפה. בזהירות, בדייקנות, כדי לא לאבד טיפה, הוא מרוקן את תוכן הקונדום לתוך הפה שלי.
יש רגע שנמתח לנצח שבו אני עומד שם בפה פתוח, גועל נפש חלזוני מצפה את הלשון שלי.
"תבלע", היא אומרת, ונותנת לי עינב אחד: "להעביר את הטעם".
