הנה עשרה מינוס תשעה דברים שלא ידעתם עלי: קשה לי לכתוב. זה לא שאני פרפקציוניסט, וזה לא שמלאכת הכתיבה מסובכת עבורי, אבל לחצוב מעצמי משהו ששווה לקרוא -- זה דורש תעצומות נפש, בנאדם. אולי כתבתי יותר מדי מילים ונגמר בתוכי התוכן. אולי נהייתי משעמם ואין לפנימיות שלי מה להביע. זה סביר: בתקופה האחרונה באמת קשה לי יותר להביא את עצמי למלא את הבלוג הזה בתוכן, והתקופה האחרונה באמת משעממת את התחת. אבל מה שסביר יותר, הרבה יותר סביר, זה שאני ההפך מגרפומן. גרפופוב. אני שונא מילים מיותרות ושונא דיבורים לצורך הדיבור. אני שונא למלא שורות במילים כי אני חש אמפתיה עצומה למסכן שצריך לקרוא אותן ולא להשכיל מהן בכלום. אני גם ממש שונא לקרוא, וזה פרדוקסלי, כי הדבר שאני הכי אוהב בעולם זה לקרוא. (עוד מישהו מרגיש כמוני? או שאני המוזר היחיד פה?)
כל זה כדי להגיד שהייתי מת לספר לכם עוד סיפורים, הייתי מת לקשקש איתכם יותר, אבל היי, מה שאתם רואים פה -- זה מה שיוצא.
(וגם כדי לקבל הרבה יותר הערכה וצומי כשכבר יוצא ממני סיפור).
