הו, העולם סחרחר עלי. על הבירה של אתמול, בעת יושבנו על קצה הבר ובוהנו בבחורות שבן שיחי רצה לקחת איתו, ולגדל, ולחבק, ולהאכיל, ולקרוא להן ג'ורג' -- על הבירה של אתמול היה כתוב באותיות של דיוויד 16, "זהירות! בירה חזקה!"
אבל לא שעיתי, וכעת כואב לי הראש וגם להרים את יד שמאל זה לא כזה תענוג. אז היא נחה על השולחן ויד ימין עושה את כל מלאכת ההקלדה. זאת בירה שנותנים לה להבשיל איזה שנה, ואז יש בה 14% אלכוהול. היא גם מתוקה מאוד, בכלל, בירה של כוסיות. כי איזה כוסית משתכרת ממשהו שמקביל לשתי כוסות יין. או שהייתה עוד שתייה, אבל היא הוזמנה אחרי שאיבדתי את הזיכרון שלי לטווח קצר?
אני רוצה לראות מה קורה למוח שלי בכל מיני מצבים, לחלק הלשוני שלו: אם אני ממשיך להיות רהוט כשאני שיכור, אם אני מצליח לשמוע את המשפט שאני כותב גם כשהראש שלי מרגיש כאילו שמו את ירושלים בפנימו. לאחרונה גיליתי שהיכולת הלשונית שלי אובדת כשקורים כמה דברים בתוך הראש שלי -- דברים שלא ידעתי לשים להם שם, אבל מומחים שפגשתי לאחרונה קוראים להם "הפרעות קשב" (גם אם הסיינטולוגים לא מסכימים). אבל כשאני עירני, כשאני מרוכז, אבל האלכוהול זורם לי דרך הורידים (או משאיר שאריות מטונפות של עצמו במוח שלי לילה אחר כך), אני חזק, אני פועל, אני מסוגל לכתוב. זה משמח אותי במידות שקשה לכם לתאר. כמו שהבחורה ההיא בקצה הבר בטח הייתה משמחת את רעי לדרינקינג.
לפני 16 שנים. 31 בינואר 2008 בשעה 10:33
