בערב ההיא שולחת,
אני חושבת עליך כל היום.
ואז,
בעבודה שאלו אם אני בסדר חחח
ואחר כך,
על מה שאמרת שנעשה היום
אני יושב במרפסת, המקום שאני הכי אוהב בבית. בריזה, שקיעה, שולחן קטן עם מאפרה - באמת הדברים הכי טובים זה הדברים הפשוטים - והשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים.
מתי בא לך להתחיל. אני חרמנית חחח
היה לי קשה להתרכז בהיא, ולו רק משום שיש לי אלרגיה בריאה לאנשים שכותבים ״חחח״. מהמרפסת שלי אפשר להשקיף ישר לתוך הסלון שלה. (כלומר של השכנה). אפשר לראות מה שהיא רואה בטלוויזיה (בעיקר ריאלטי). אפשר לראות מה צבע הפטמות שלה (ורודות. אמנם, ובאופן די מצער, אין לי קו ראייה לתוך חדר השינה או המקלחת, אבל בתחילת הקיץ, המזגן שלה היה מקולקל וצהריים אחד היא ישבה בסלון רק בתחתונים. זה היה יום טוב).
(מאז תיקנו את המזגן).
בבית, מחכה בהכנעה שתענה
השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מסתובבת בבית במכנסיים שבקושי מכסים לה את התחת וחולצת בטן קטנה. אני מסמס להיא, ״מה את לובשת?״ והיא עונה,
כלום חחח
וזה נחמד לי, אז אני מתיק את המבט מסלון הפלאים ומפנה את תשומת הלב לטלפון: ״תראי לי״, אני אומר.
זדיין חחח
ומיד אחר כך
סליחה נו
ובלי לחכות לתשובה,
אבל אתה זוכר שזה גבול
השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים יושבת בסלון, ממש מולי. אם היא תרים את המבט היא תראה אותי, במרפסת מקומה למעלה, ממול. המחשבה די מדליקה אותי. אני מסמס להיא שזה בסדר ורק צחקתי. (לא צחקתי). השכנה הכוסית משחקת בטלפון ולרגע זה מרגיש כאילו אנחנו מסתמסים זה עם זו. אני כותב להיא, ״תזכירי לי מה אמרתי שנעשה היום״. ההיא כותבת,
ש
נו
שנבתק את בתולי
האחוריים הכוונה
אני כותב, ״ואיך את מרגישה לגבי זה?״
מתרגשת
ונבוכה
אני כותב, ״ממה את הכי נבוכה?״
מזה שאיש שלא פגשתי עדיין יזיין לי את התחת
ומקלקלת את המשפט הטעים להפליא הזה כמעט מיד:
חחח
אני מחליט להתעלם ממנה קצת. השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים לא עושה שום דבר מעניין אז אני מדליק סיגריה ונהנה מהאקלים.
קניתי מלפפון
עמדתי שעה בסופר וחיפשתי את הכי גדול
הוא די מפחיד
חחח
מעצבנת אבל מדליקה, אני חושב לעצמי וכותב לה, ״תביאי אותו״ וחושב איך נבלה הערב, איך אני אבנה את הסצינה. מה קודם ומה אחר כך. אני מכבה את הסיגריה, מביא את עצמי למצב דום. השכנה הולכת למטבח וחוזרת עם מלפפון, וזה צירוף המקרים הכי מחרמן שקרה לי אי פעם. אני חושב על השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מסתמסת איתי, מקבלת ממני הוראות, וזה מעמיד לי את הזין כל כך מהר שאני מסוחרר. יש מצב שאני קצת שוכח מההיא, שמחכה לי עם מלפפון משלה, כי אני הולך לאיבוד במחשבות על מה הייתי אומר לשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים לעשות.
(בוודאות הייתי אוסר עליה ללבוש את הוואנזי הצהוב, הכעור ההוא שהיא אוהבת).
מה הייתי אומר לה לעשות. אוף, מה הייתי אומר לה לעשות.
הבאתי. מוכנה
אני בוהה בשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים ומחכה שהיא תאכל את המלפפון המזדיין הזה. איך הייתי רוצה להיות מלפפון בעצמי כרגע, ולתת לה לסגור את השפתיים המושלמות שלה סביבי.
השכנה הכוסית שלא סוגרת את החלונות לא אוכלת את המלפפון.
אני בוהה בה.
היא מרימה את הטלפון ומקלידה.
הטלפון שלי מקרקש על השולחן. אני קופץ, כמעט בבהלה, כמעט בציפייה.
מחכה לך. חרמנית. כנועה. נורא מתרגשת
אני שונאת ואוהבת שאתה נותן לי לחכות
אני אומר בקול רם ולעצמי, ״לא״. ומסמס, ״תמצצי את המלפפון״.
השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מורידה את הראש לעבר המלפפון ועוד רגע היא תיקח ממנו ביס והאשלייה המתוקה תישבר וזה יהיה סוף הסיפור. הפה שלה ממש קרוב למלפפון עכשיו, החזה המושלם שלה רועד מתחת לחולצת הבטן -- והשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מוצצת את המלפפון כאילו הוא היה הזין האחרון על כדור הארץ.
פתאום זה עולה לי: היא כתבה לי שהיא לא לובשת כלום.
אל תסמכו על אף אחד.
אני מסמס לה, ״לא ככה, יותר עמוק״ - ומיד מתחלחל.
היא מרימה את הטלפון אל הפנים ומיד מורידה את הראש, עוד, השפתיים המושלמות שלה נאבקות להזדחל במורד המלפפון.
אני מסמס לה, ״תודי לי שאני מזיין את הפרצוף שלך״.
תודה לך
מהמרחק הזה אפשר ממש לראות שהעיניים של השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים בולטות, שהגרון שלה מתקשה לעמוד במעמסה של המלפפון הכי גדול בסופר. ״תבקשי ממני שאזיין אותך בתחת״.
בבקשה תזיין אותי בתחת
אני כותב לה, ״את יודעת מה יהיה חומר הסיכה שלנו, נכון?״ והפנים המושלמות האלו, שנעוץ בהן מלפפון, מתכרכמות והעיניים מתרחבות בבהלה.
אני יכולה לנחש
״תמשיכי למצוץ״.
הראש שלה עולה ויורד על המלפפון.
״עד שיהיה מספיק רוק״.
בבקשה אני מרגישה מוכנה כבר
אני מוסיף טיפ חברי:
״אם ממש תשתנקי עליו, יהיה יותר רוק״.
היא ממש מתאבדת על המלפפון הזה עכשיו, אני מעיר לעצמי בפליאה. אני כותב לה: ״תעמדי על ארבע״. היא שולפת את המלפפון מהפה ואפילו מהמרפסת שלי אני יכול לראות את החוטים הדקים של הרוק בין המלפפון לשפתיים. היא קמה ומפשילה את המכנסיים. אני מקווה לחוטיני ולא מתאכזב. היא שולפת אותו מבין שני פלחים תפוחים וקמורים ומורידה עד הקרסוליים. היא עומדת על ארבע, ממש בגבול שדה הראייה שלי. אני שוקל לסמס ״תלכי קצת שמאלה, שאראה״, אבל מתאפק. ביד אחת, בעוד היא נשענת על השנייה, היא מסמסת,
מוכנה. בבקשה בבקשה זיין אותי בתחת
״זייני את עצמך בתחת בשבילי״, אני כותב, ושולף את הזין מהמכנסיים, ומזיין את היד שלי כמו שהיא מזיינת עם המלפפון, משווה את הקצב, מרגיש את התחת העגול הזה הולך ונסגר סביב הזין שלי. היא לא מרחמת על עצמה, מכאיבה לעצמה, הפנים שלה מתעוותות והפה שלה נפתח, ואני יכול רק להתחרט שהשכנה הכוסית דווקא כן סוגרת את החלונות, כי הייתי מת לשמוע עם כל השכונה איך שאני מזיין לה את התחת עכשיו. אנחנו כבר בפנים, היד שלי עמוק בתוך כף היד, שכמעט נוגעת בביצים, וחולצת הבטן שלה נדבקת לגב מרוב זיעה, ואני כמעט גומר לתוך המרפסת של אביבה מקומה שלוש ואני חייב הפסקה --
״תעצרי. תשאירי אותו בפנים״.
הטלפון מאיר את הפנים שלה והיא מפסיקה, והציצים שלה מתנשפים יחד איתי. אני משאיר את הזין עמוק בכף היד, כמו המלפפון בתחת שלה.
״אל תוציאי עד שאני ארשה לך״.
זה כואב נורא אבל אני אחכה כמה שתגיד לי
אני חייב לראות יותר טוב ואני כותב לה, ״עכשיו תפני את התחת לעבר החלון״.
היא מסתובבת על הברכיים והמרפקים, מלפפון מטופש מדלדל מתוך התחת שלה.
״החלון פתוח?״ אני שואל רטורית.
כן.
״תחשבי״, אני כותב לה, ״מה אם השכנים ממול מסתכלים עליך עכשיו.״.
רעיון מחרמן
חחח
״מסתכלים עליך ומאוננים״.
אבל אין פה אף אחד ממול חוץ מהשכן המכוער הפתטי שיושב כל היום במרפסת ובוהה בי
ואז,
הלו
ואחר כך,
אתה עוד שם?
