לפני 16 שנים. 29 ביוני 2008 בשעה 19:22
כשהכדור שולח זרועות מחבקות בתוך הגוב, הטלפונים מצלצלחם. המסנג'ר, המסך, הרבה אנשים. קשה להשאר ממוקד והאצבעות לא עושות את מה שהן אמורות לעשות: כפופות מעל המקלת, מקישות שוב ושוב על אותיות לא נכונות, ואמתחילות במסע הארוך ליד כפתור המחיקה. החלון בו נכנסןת המילים הוא רב צבעי ומתקךף, ירקרק וצהוב ושחור. מדי פעם אתה מנסה לתפוס את עצמך ביידים, להקליד כמו בנאדם, לחשוב רגוע: איך זה לחשוב כשאתה גןךש בצןרד נזנ שך השינה. אבל הצבע והטקסטורה של האויותיות, למשנה כמה אתה לוקח אותך בידיים, דומים לפיל או ל
