ירקרקות האופר

היום שכבתי כאן בחושך, קצת אחרי שהגעתי והנחתי את התיק והתפשטתי ולקחתי משהו לשתות. החלונות היו פתוחים ואורות הרחוב האירו קצת את החדר הזה. שכבתי כאן, על הספה השחורה, והקשבתי לאוהדי הפועל צופרים את נצחונם. עצמתי את העיניים, נשמתי לאט. ואז פחות ופחות דברים היו שם, בחדר, איתי: הכורסאות והדו"ח למחר והטלוויזיה וההרצאה שצריך לכתוב והבקבוקים על הרצפה ולבסוף המחשבות המרופטות של היום והצפירות מהחלונות הפתוחים. נשאר רגע חד אחר, מחשבה נקייה אחת, שקט.

הדלקתי את העיניים וכיביתי את הטלוויזיה. הצפירות והבקבוקים והמחשבות המשיכו להיות שם, אבל זה לא שינה יותר.