ירקרקות האופר

she says:
אחד מהסיפורים שהיא לא סיפרה והולכים לישון.
I say:
את שקט, את. סאבית דמיקולו.
I say:
הדוקטור מודיע שהוא מחזיר בחנים )זה מין משהו שיש בכלכלה).
I say:
הוא מחלק בחנים, אנשים ניגשים אליו. אבל היא מגלה שהיא לא מצליחה לקום. אוריה )אלא מי) ניגש אליה עם המבחן שלה. )95). על הדף השני משורבט "שירותי גברים, קומה שניה."
I say:
מה תעשה?
I say:
הולכת.
she says:
)95? חה! פחות מ-97 עושה חוזר)
she says:
הולכת הולכת
I say:
השירותים -- התחלת הפסקה -- מלאים גברברים שפשוט בוהים בה. אבל לא לוקח לה הרבה זמן להבין שעל הקיר כתוב "שירותי נשים, קומה ב'."
I say:
שמוק, היא חושבת ויוצאת. האנשים ממשיכים לבהות בה. אף אחד לא אומר כלום.
she says:
ברור..
I say:
בשירותי הנשים מחכה מכתב במעטפה שנושא את השם שלה.
I say:
הוראות.
she says:
הוראות!
I say:
היא עצבנית. נמאס לה. לא פותחת. יוצאת החוצה, ובחוץ יש את הזה עם הקעקוע שנתקע בה ושופך לה קולה על כל החולצה.
she says:
מהההההה?
I say:
היא מקללת ונכנסת פנימה. מורידה את החולצה, מתחילה לשטוף אותה.
I say:
פותחת את ההוראות בזמן שהיא נותנת לחולצה להתייבש.
I say:
האייטם הראשון הוא "תורידי את החולצה. תרטיבי אותה."
she says:
במייבש של הידיים
I say:
היא צוחקת ומישהי נכנסת, בוהה לה בחזה. מפסיקה לייבש את החולצה.
she says:
מצחיק
she says:
ו.....?
I say:
האייטם השני הוא שיש שקית פלסטיק די-שקופה בתא האחרון. היא צריכה לשים שם את הנעליים, הבגדים התחתונים. לתלות את החולצה על הידית של הדלת. לשבת שם על הברכיים עד שהחולצה תהיה מספיק יבשה "שמישהו שימשש לך את החזה כשתצאי מהשירותים לא ידע שהיא תרטב."
I say:
)שהיא נרטבה. סורי).
I say:
המשחק הוא כזה, לפי ההוראות: אם החולצה תהיה מספיק יבשה, הוא לא יצטרך לתת לה את ההוראות הבאות.
I say:
)שאת ואני יודעים שהיא תקבל ועוד איך).
she says:
אוקיי
I say:
היא נכנסת לתא. מישהו פיזר אורז על הרצפה.
I say:
היא מקללת, מורידה את הנעליים. עומדת על האורז. זה כואב.
she says:
אורז כואב?
I say:
מורידה את החזייה. מורידה את התחתונית מתחת לחצאית. דוחפת לשקית הקטנה. אין לה מקום. היא קורעת את השקית.
I say:
אורז לא מבושל?
she says:
אוקיי
I say:
לכי לך למטבח, תביאי קצת. תראי.
she says:
אוקיי
she says:
אין לי
I say:
מזלך.
she says:
נו?
I say:
עדיין רוצה המשך?
she says:
כןןןןןן
she says:
עוד קצת ואז נלך לישון
she says:
מבטיחה
I say:
היא על ארבע, בוהה בחולצה שלה. אורז בברכיים. כואב. היא מחזיקה מעמד. שיעור נגמר. בחורות נכנסות. תאים מתמלאים. מישהי מציצה מתחת לדלת של התא שלא, לראות אם מלא. היא אומרת בקול חנוק "יש... כאן... כן."
I say:
התאים מתרוקנים. נהיה שקט. החולצה שלה, יש עליה עדיין כתם כהה. היא חושבת.
I say:
אם היא תנצח במשחק הזה, היא תפסיד מכתב שלם ממנו. המאנייאק הזה חוסך במילים שלו כמו מפעיל טלגרף קמצן. היא רוצה את המילים שלו. היא קמה, מנערת את חתיכות האורז ששקעו ברגליים שלה. כשהן יורדות, הן כואבות יותר.
I say:
היא פותחת את השקית, ואז חושבת: בעצם, כיוון שהיא לא ניצחה, מי אמר שמותר לה ללבוש את הדברים האלו?
she says:
נכון מאוד!
I say:
היא לוקחת את השקית הקרועה איתה. לובשת את החולצה על החזה החשוף. יוצאת.
she says:
חזיות זה מיותר בכל מקרה
I say:
אני איתך, אחותי. למרות שכיף להוריד אותן.
I say:
בחוץ יש אנשים רגילים, יוצאים ונכנסים משיעורים, חיים את החיים הסטודנטיאלים שלהם. אך אחד לא יודע כמה היא התרחקה מהעולם שלהם בשעות האחרונות. קבוצת אנשים רועשת עוברת במסדרון, חוסמת את כולו, היא נדחקת לצד כדי לתת להם לעבור. כשהם עוברים, מעשה קוסם, מישהו אוחז ביד שלה, ממשש ביסודיות את החזה. מועך את השד, אפילו צובט בפטמה. זה לוקח רגע. היא עומדת שם. היא מסתכלת עליהם. אין לה מושג מי זה.
I say:
כשהיא מתעשתת, היא מבינה שמישהו תחב מכתב נוסף -- קטן, לבן -- לחצאית שלה.