1. אכן, יש בעיה.
2. בתחילה ומאז הייתי מרדן טוב-לב אך זועף היושב בפתח בלוגו, רואה את התהלוכה ההמונית הסובבת את כיכר הכלוב ומעיר הערות מתחת לשפמו (המרדני אף הוא). לו המוסכמות היו מזדחלות בהישג רגלי, הייתי בועט בהן. אם לא, לא. לי היה טוב ולכם היה טוב ולכולם טוב היה. וגם אם נדמה היה לפעמים שהבלוג הזה שאנחנו יושבים לפתחו הפך למיינסטרים פה בכלוב, מעולם לא התמסחרנו, ירוק ואני. רק במקרה קרה שהתהלוכה החליטה לעבור דרך הסמטה הקטנה הזו שבה שובצה הדלת למעוני.
3. וגם אז לא הפסקתי לבעוט במוסכמות. להפך, רגלי קיבלה מטר של מטרות לבעוט בהן.
4. ואילו עתה קרה המקרה ובקבוק ערק לבנוני הזדמן לידי, ובהשפעתו הברוכה שאלתי את כלובי אם הוא במקרה רוצה שאני אערוך את המגזין הזה, והנה, עוד לפני שהזדמן לי לחוש את ההנגאובר, הפכתי לנושא תפקיד רשמי בתהלוכה הצבעונית ההיא ומה לא.
5. איך זה קרה?
6. הלבנונים האלו.
7. איך אני אמרוד עכשיו?
8. ראו, באמת שיש כאן עניין להפוך בו, אני לא סתם מקטר. מעכשיו, אותם אזרחי כלוב הנוטים לעילגות ולדברים אחרים שלא רצוי להזכיר, שפעם היה קל, נעים ומספק לצלוף בהם מבלוגי -- צריך להיות מנומס אליהם. הרי אני פה נושא תפקיד ממלכתי, אי אפשר להגיד להם מה אני חושב על השיר שהם שלחו למגזין מבלי להתחיל לעשות פה מלחמות עולם.
9. אדיב, רב-חן, איטי להתלהט, נדיב, נעים הליכות, דיפלומטי, מפשר ומרגיע -- כן, אני יכול להיות כל אלו.
10. זה הרי מה שאני עושה בחיים האמיתיים. אבל כאן, הרי --
11. למה אנחנו כאן?
12. אני עורך, תיכף אני אעלה בטח, קטע קורע לב ומצוין של פלונית (לא סתם ל=פלונית. באמת קוראים לה ככה) שאומר, בקיצור, "שמע, מאסטר יקר. אל תשאל אותי אם טוב לי, חם לי או קר לי, קרע לי את הצורה, שפשף אותי על אבני המרצפת עד שייראו את העצם מבעד לעור, ככה אני באמת רוצה, גם אם אני מתחננת שתפסיק להרביץ ותיקח אותי למיון". קטע נהדר, פוקח עיניים. באשר לירוק ולאפור, אתם יודעים הרי שהבדסמ שלי נעים, מלטף ובלתי שוחק סחוסים, אבל דווקא הכתיבה שלי צריכה מדי פעם שאני ארשה לה להגיד שתלכי להזדיין עם ערבי בלתי מקולח, שארית חומר גנטי מצינור הניקוז של בריכת הקצינים שכמותך. אני הרי אדיב ורב-חן, גם אם קצת שתלטן, בעולם של הגדולים. אז כאן זה המקום שבו אני יכול להרים את שולי צווארוני ולהביט במבט נוגה אל השקיעה.
13. כמה שעות אחרי שאני אעלה את הקטע ההוא של פלונית, אותה מקהלת עורבים קבועה תזמר בתגובות שאיך פלונית יכולה לדבר ככה, הרי זה לא -- וכאן תישלף מארגז הכלים הציבורי החבוט והמלוכלך של הכלוב אחת מכמה קלישאות בדסמיות חבוטות ובלתי נקיות בעצמן. משהו כמו SSC או משהו. עורב אחר יביא במקורו כמה עלבונות ששמר במיוחד עוד מהתקופה שבה הוא ניסה לחזר אחרי הכותבת בהודעה המקורית "שלום, משוייכת?" ואילו עפרונית נעימת הליכות יחסית למקהלה תגיד בנעימות צורמנית, "צר לי, אבל בעיני, זה פשוט לא בדסמ".
14. אני אנשוך את השפה עד שתדמם. ואז אלך להביא פלסטר. וגם אותו אנשוך.
15. אחרי הכל, אני אדיב, רב-חן, איטי להתלהט, נעים הליכות, מפשר ומרגיע.
לפני 15 שנים. 20 באוקטובר 2009 בשעה 1:55