1. יש כאן נקיון חדש, סדר חדש, תנופת ניצחון חדשה, עותק חדש של התקליט "אתם זוכרים את השירים" עם חנן יובל.
2. ועדיין חסר כאן משהו, ארבע משבצות ריקות על הרצפה. אני לא יודע מה זה אבל אני חושב שמדובר במנורת קריאה.
3. איקאה זה פרויקט מעניין, אתם לא חושבים?
4. לפחות מבחינת יחסי הציבור. בסך הכל זה כולה רהיטים לא יקרים. רהיטים לא יקרים זה עניין לרחוב המסגר. זה משהו לא סקסי בעליל. אבל איקאה היא בבחינת היסטריה המונית, התורים שם זה כמו מקדונלדס בקניון איילון באוקטובר 93.
5. כולה רהיטים, כן? אמנם משוודיה, אבל רהיטים.
6. נגיד, בלונדיניות גבוהות עם ציצים עבים, זה שווה תורים. אבל כיסא? שעוד קוראים לו פרפנלוגן?
7. אני חושב שנסחפתי קצת. הנקודה ברורה: הגאונות של איקאה היא שנוצרה כאן תדמית, אל תבקשו ממני לשים את האצבע בדיוק על איזו מין תדמית זאת, שהופכת את מלאכת רכישת הרהיטים לסקסית.
8. באחד מלילות רביעי שחלו השבוע ניסיתי לקשור בת חן ענוגה -- שהייתה נמוכת קומה יחסית, בעלת ציצים בלתי עבים, באופן כללי בלתי עבה ואף להפך, אפילו לא בלונדינית, כלומר, בעלת מסה נמוכה יחסית לסטנדרט השוודי -- לאחד מרהיטי איקאה, שלעניות דעתי נקרא גרימשטאאד או משהו. אני לא רוצה להפליג בפרטים פלסטיים נוטפי זימה, בשביל זה הרי קניתי מעשה שחיתות את המגזין לעצמי, נצא ידי חובתנו אם נאמר שלאחר מכן התרחשו מספר התרחשויות שלא השאירו את אותה עלמת חן ישובה על מקומה בנחת, ושהיא אף הראתה התנגדות פיזית מה לאותם מעשים, אף שידעתי היטב שהתנגדותה אינה התנגדות עקרונית וכי בלב-ליבה היא שמחה שהמעשים האלו מתרחשים.
9. נשבר הרהיט.
10. למען יסתברו האוזניים נציין כי הרהיט היה כחדש, מצב מצויין, יד ראשונה מסופר. השבר היה בלתי קריטי ועלמת החן לא קרסה לתוך ערימת קרשים וחבלים שממנה רק מד"א היה מחלצה -- אבל יד אחת התעופפה באוויר, מצאה את פני, קנתה בהם שביתה ועצמה את עיני לעד.
11. לא באמת לעד.
12. וזה גורם לך להבין משהו על יחסי ציבור, זה מה שאני אומר, כי אם הרהיט שלך לא עומד בפני חמישים קילו של בחורה מזרח תיכונית, ואני לא רוצה לחשוב בכלל מה נשים שוודיות, שבגנים שלהן מתרוצצות אלפי שנים של כוח לחימה גרמאני שבטי, עושות כשקושרים אותם לגרומפלשטונדן (בית מנורה). ועדיין, כשאני אלך לאיקאה להתלונן על השבר בגרימשטאאד שלי, אני אצטרך לחכות בתור.
13. ובגלל זה צריך להשקיע בפרופיל.
(14). (לגבי כל השאר, אין לי מה לומר. בסך הכל הכל ידוע ואני עדיין נדהם כל פעם מחדש).
לפני 15 שנים. 12 בנובמבר 2009 בשעה 15:50
