אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני 14 שנים. 14 בפברואר 2010 בשעה 19:07

1. אני מאמין באופן בלתי מעורער שהכל מקולקל. לא חלק מהדברים. הכל יש בו קילקול, הכוס איננה חצי ריקה, היא ריקה ואין בה אפילו לחלוחית בתחתית. המקום הזה, כפי שציינתי בעבר, הולך ומדרדר באופן קבוע מיום הקמתו. אבל אין בכך דבר כדי להצביע על איכותו של הכלוב או על מעלליו הרעים של כלובי כלובוביץ', אפילו אם הוא גירש את הפמדומיסט הלא נכון: הכל מקולקל, ובכך הכלוב זהה במרקמו ובחומו לעולם המקיף אותו, בלתי נפרד, למעשה: הפמדום כולו מקולקל ומקולקלים האנשים החובבים אותו, וגם המיילדום סובל מאותו קילקול, וגם השפה מקולקלת, כפי שציינתי בעבר, ובטח ובטח מערכות הפורומים המונעות מאיתנו להדבר, וגם המחשבים, המחשבים הרי מקולקלים מעצם הווייתם.

2. אין בכך כדי לרמוז שהעולם אינו מקום ראוי לחיות בו, וכדאי לעבור ממנו דירה אל הפרוורים. גם הפרוורים מקולקלים, אלא שהעולם חביב עלי על אף עקמומיותו, ובזאת הוא נבדל מהפרוורים; יש בו שמצים של נפלאות פזורים מתחת -- ולעיתים אף בתוך -- החלקים הרקובים. לעיתים קשה להבחין בנהדרות הזו מחמת הקלקול הרב. זה מצב עניינים מצער ויש לציין שרוב האנושות שרויה בו. נדרשת הרבה חוכמה, הרבה משמעת עצמית, הרבה חינוך טוב מהבית, ולעיתים גם תורות מזרחיות, כדי להבין שהשמץ חשוב מהרקב.

3. ככה שאנחנו, אלו שאינם מוכנים לוותר על העולם ולעבור לרמת-משהו, מסתובבים ומחפשים שמצים. כמו אותם חזירי בר המריחים כמהין ביערות אירופה: יש שמץ יפה באותו עיוות מגדרי שהרבייה שלנו תלויה בו, ואנחנו מתפלשים בו, למשל, כל אימת שאנחנו יכולים. אנחנו מבינים את ההזדמנויות האדירות, חובקות הכל, המצויות בתוך נפתוליהם המיותרים והמוזרים של החיים, ואנחנו מבינים שרגעים קטנים של שמץ להתפלש בהם טובים מדירה מרווחת, שלושים דקות ממחלף השלום במקרה שאין פקקים או רמזורים או הגבלת מהירות או תנאי כביש.

4. הנה למשל התלוננתי בפני חברי הדוב היום שמה בסך הכל נדרש לי אם לא כוסית חמודה, נמוכת קומה ורכת שד, בעלת חוש הומור יוצא מן הכלל וחיבה לעניין שלנו, שאוהבת שמפנקים אותה, מעדיפה להתכרבל, נוטה לחייך אל החיים יותר מאשר להזעיף פנים, והיא יותר חכמה ממני. הדוב פיהק ואמר בתשובה שיש הרבה מאוד דגים בניאגרה, ומיד הלך לבדוק את הניאגרה הפרטית שלו, כלומר, את רשימת החברות בתוכנת המסנג'ר שלו, וחזר והודיע שממילא אני לא אוהב דגים, אז מה אני רוצה ממנו. בכך אנו למדים שהכל מקולקל, ובייחוד אותה תוכנת מסנג'ר.

5. אותו קלקול הוא זה המוביל רבים מאיתנו לפרוש מהחיים האלו ולחיות ברמת-משהו, שם הם שותים קפה של נטסלה, מתחתנים עם איזו בח"ל ועם שני גיסים, עורכים טקס יפה באולמי-כן-שם, מביאים ילדים לעולם כי כך עושים ומשכנים אותם בבית מאיקאה. כך הם חיים בנפרד ומחוץ לחיים עד סוף ימיהם וזוכים בכך שכמעט כל הפרסומות מהללת את הבחירות שעשו.

6. אם תשאלו אותי, עדיף להיות דוב.

Bent - אני מקווה שאין פול שמחכה למשפט הבא:

תחשוב דוב יהיה דוב.

חניוק, בפרברים יכול להיות אחלה :)

תגיד היא חייבת להיות נמוכה?
לפני 14 שנים
Grey / Green - יודע מה? אופציונלי.
לפני 14 שנים
JabberwockY​(שולט) - מלבד הכתיבה בסעיפים (מאיפה הגיע הטרנד המרגיז הזה בכלל?) אני מוצא את עצמי מזדהה עם הרבה ממה שכתבת. פעם ניסו למכור לי בתמורה שהיופי טמון דווקא בפגמים, אבל הסתבר לי שהטענה הזו גם פגומה בעצמה וגם לא יפה במיוחד.
לפני 14 שנים
Grey / Green - לגבי הכתיבה בסעיפים, אני כמעט בטוח שאני הכנסתי את הטרנד המרגיז הזה לכלוב. גנבתי אותו ישירות מהטורים של יואל מרקוס בהארץ בשנות התשעים, והוא בטח גנב אותו ממישהו אחר. לגבי העובדה שהיופי טמון בפגמים, זה כמעט נכון הרי. הוא טמון לידם.
לפני 14 שנים
mind games​(מתחלפת) - ומה עם האופציה של פרוורים בתוך העולם?

mind, מתפרוורת לה בתוך העולם.
לפני 14 שנים
Grey / Green - זה נשמע לי בלתי סביר, אבל אני אבדוק.
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י