ירקרקות האופר

1. זה לא את, זה אני.

2. בלי חלוק הבית שקנינו ביחד קר פה, איתו חם. זאת לא מטפורה לכלום. אבל עכשיו כשקר אני נותן לקור לבוא. אני מסתובב בבית ופותח את כל הפתחים ומייצר לרוח מסדרונות. אני עומד חשוף חזה ונטול חלוק בדלת המובילה למרפסת ונותן לרוח לעבור דרכי. שמונה מעלות בחוץ, שמונה מעלות בפנים. הכלב שלי עומד לידי ומתנשף הבל פה אביך ומסתכל עלי קצת כאילו נפלתי על הראש.

3. אה, לא. הוא פשוט רוצה אוכל.

4. עכשיו כשהבית קפוא היטב אני בועט את נעלי הבית שקנית לי לעבר המרפסת. אחת מהן מתעופפת מעל המעקה ונופלת למטה. לא נורא, קומת קרקע. אחר כך אני נשען על המשקוף ומקלף גרב מרגל א', רגל ב'. אז, בכוונה גדולה של הולכים על חבל, אני פוסע אל המרפסת ועומד שם ומקשיב לברד על הגגון.

5. כשהיית, אם הטמפרטורה הייתה יורדת מתחת לעשרים ושתיים היה צורך להנשים אותך, אז שמרתי שיהיה פה חם, בקן הזה. חם ומרופד בזלזלים. אני לא אוהב זלזלים. אני אוהב שלג על העפעפיים. את אוהבת שחמסין כי זה מתאים למלתחה שלך. אני לא מתנגד למלתחה שלך אבל כרגע, בברד הזה, אני מעדיף שכבה דקה של ברד על הגינה על פני חצאית, קצרה ככל שתהיה. הברד יהפוך לבוץ מחר בבוקר, החצאית תשרוד לפחות עד הקיץ הבא, אבל כרגע אני מעדיף את הרגעי על פני הרב-שנתי.

6. זאת לא את. זה אני: אולי זה קצת את, כי ידעת מי אני כשנכנסת ובכל זאת ציפית ממני לרפד לך קן חם בזלזלים, וכיוון שזאת את, ריפדתי. עכשיו אני עומד כאן ושובר בעצבים זלזל-זלזל. אני לא כועס עליך, אני כועס עלי. אני שובר כדי לזכור. אני כותב שאני שובר כדי לזכור.

7. לפני שנפגשנו כתבתי מניפסט פוסט-בדסמי. הסברתי שהתפקידים מיותרים ושכל אחד יעשה ויקבל מה שנעים לו. נעים לך לשלוט ולקבל בתחת? תקבל. נעים לך לנעול אותו בחגורת צניעות אבל שהוא ישתין לך בפה? פה גדול. אמרתי גם שלא צריך בדסמ. כל אחד שולה מתוך הדלי איזה צעצוע שבא לו וזהו, מה לכם הכותרות האלו. נדמה לי ששברת את האידיליה כשנתתי לך לקרוא ואת עיווית פנים ואמרת "לא באמת הייתי צריכה לקרוא את הקטע שמה עם השתן".

עוד 7. כשנפגשנו בקפה ה-24/6 בפינה כדי לתאם לוגיסטיקות סיפרת לי על חבר שלך, א'. א' בנה בית עם אשתו באיזה מין מושב, שנתיים הוא עבד על הבית הזה, נהיה קבלן, היה שם כל יום לוודא שהכל יושב: החשמל והרשת והמזגנים, וכשהפרויקט התעכב והשכירות נגמרה הם עברו להורים שלו עם הילד, וחיו ככה חצי שנה, ובסוף הבית היה מוכן, מושלם, והם הזמינו איזה צייר שיצייר על הקיר של החדר של הילד - והם עברו לשם, ואחרי שבוע הוא הבין שהוא משתגע במושב והם עברו, הופ, בחזרה להורים. עכשיו הבית מוצע למכירה. סיפרת לי שאת מעריצה אותו: הוא עשה הכל כדי לבנות את הבית הזה אבל כשהוא נכנס פנימה הוא הבין שהוא טעה בבית. יכול להיות שנזפת בי, נזיפה סמויה מאוד וישירה מאוד. אבל כנראה שלא: גדול עליך, לנזוף במשלים. בכל מקרה נזיפתך התקבלה.

8. הבלוג הזה, איזה בלוג שהוא זה.

9. "ירקרקות האופר". שם של חנונים. אבל איזה, איזה בלוג. הוא ספג בשקט את הרגעים הכי נמוכים שלי, והנה הוא באותו השקט מחזיר אותם. ככה זה היה בפעם הקודמת, והפעם הזו לא רעה כמו הקודמת: להקיץ משינה חמימה ורכה, מבושמת בבשמי וניל, מעוורת ומנוונת ונעימה. ככה זה היה להתגעגע. ככה זה היה להתעורר כמו אבן שנדחפת במורד ההר. ככה זה היה לזכור שאני חי. אני מסתובב ואוסף לינקים וחושב לשים אותם כאן, אבל אז אני קורא מה כתוב בהם ומבין שעוד אין לי זכות ללחוץ על כפתור הקישור. הדברים שנכתבים שם נכתבו על ידי אני קטן יותר, אבל הם גדולים על מידותי. מיטת הווניל החמימה שלי הייתה מיטת סדום. הייתי ארוך ממנה וקיצצתי את עצמי כדי שאתאים לך. אני חסר רגליים ויד ופדחת ואני לא כותב כמו האיש הזה שהיה קצר רואי ממני אבל הרבה יותר בחיים ממני.

10. רק כדי לוודא את ההריגה אני הולך לפטיפון ושם תקליט שרוט במיוחד ומגביר מאוד את הווליום. כשהיית כאן ישנת בשעות כאלו ואני פסעתי בבית רך וחרישי ומגשש בחושך. עכשיו דלוקים כאן כל האורות והמערכת קורנת צלילים. שש מעלות בחוץ, שש מעלות בפנים.

12. כשהיית כאן הייתי חם ואחראי, מכיל ומחבק, נעים ומלטף. עכשיו אני רוצה לתפוס את עצמי ולבעוט לעצמי בביצים, רק כדי למחוק את הבעת השובע הזאת מהפרצוף. כשהיית איתי לא שמעתי מוזיקה ולא עישנתי ולא שתיתי וכתבתי גרוע, כמה נעים וממלכתי וגרוע כתבתי, 750 מילה ברבע שעה כי מה זה משנה, והופ למכבשי הדפוס.

13. עכשיו אני מוציא אותך מכאן חלקים חלקים, אבל מהר: הנה מברשת השיניים שלך, הנה הסוודר, הנה הוויברטור, זה הקרם פנים, וכאן הספר שנתת לי על תזונה אורגנית. תודה. כשתבואי לקחת אותם אני לא אהיה פה והבית יהיה שטוף רוח ונקי מעקבות הקן החם, המעלה ריחות שינה. הבית יהיה קר כמו הרחוב ואת תשימי פה את המפתח ותצאי, דלת טרוקה אינה נעולה, ואור אחד מאורות העיר שלך יכבה. אני אוהב אותך. אני מתרגש להיות בלעדיך. סליחה.