1. אף פעם בימי הבלוג הזה לא קרה שאני אכתוב שלושה ימים ברצף. זה אולי מראה משהו על מידת הרעב שבה חזרתי לעולם החיים.
2. אף פעם בימי הבלוג הזה לא מצאתי את עצמי אומר דברים ישירים כל כך על עצמי. למעשה זכור לי שניסחתי לעצמי חוק שאם אני מתייחס במישרין למעשים מגונים, זה יהיה רק בסיפורת.
3. זה אולי מראה משהו על מי שעזב את המקום הזה לפני שנתיים ומי שחזר במקומו, וסייג לחכימא רמז.
4. ייתכן שחזרתי יותר זקן, עייף, חלש וסחי. זה המצב ואין מה לעשות איתו. אנחנו מסתובבים מתחת ל-14 קילומטר של אטמוספירה וכל שנה היא מקרבת אותנו בכמה מילימטרים לקרקע. אין מה לעשות נגד אטמוספירה.
5. אף פעם לא קרה לי שמשהו טוב הסתיים לי ככה בין הידיים והרגשתי - איך לנסח את זה - כמו שאני מרגיש עכשיו. אני מסתובב בעולם ומחכה שאיזה עצב ייפול עלי. תחושה יהודית בסיסית של פקפוק וחרטה. משהו. כלום. אני רגוע ומאושר ובטוח בעצמי. אני מוצא את עצמי מנחם חברים ובני משפחה. אני מספר להם שיהיה בסדר ובעצם קרה הדבר הכי טוב בשביל שנינו, ככה אולי נצליח, אחרי תקופת צינון הולמת, לחזור ולהיות חברים טובים. אני מנחם חברים אחרים שפינו את השבועיים הקרובים בכדי לבצע בי מצוות עד דלא ידע. אין לי זמן לשתות ואני שיכור בנטורל.
6. לא, באמת: היום עמדתי עם תפלצת הכלב בגינה ונפלה עלי ההבנה שכבר מזמן לא היה לי כל כך טוב. שאפתי אוויר מלא חזה (זה חוזה אם תרצה) ואמרתי לעצמי, בואנה, אפילו האוויר מריח בשום וקסום ונפלא.
7. בפועל מסתבר שזה כי החלפתי שמפו.
8. יש לי חשק עז לקדוח ארבע נקודות בקיר מול הדלת של החדר שינה ולחבר להן טבעות ענקיות ואפילו לא לטרוח לעשות כאילו אני מסתיר אותן עם עציצים או מה. אני רוצה להבריג שרשראות עבות לכל אחת מרגלי המיטה ולאלו לחבר אזיקים ולהשאיר אותם שם ושמי שעובר פה, שייראה. יש לי רגע של סיי איט לאווד, איים פרוורטד אנד פראוד. בגלל הלכי רוח כאלו צומחים מצעדי גאווה.
9. בפועל אני כולי כף יד כחולה שחבל הוסר ממפרקה והדם שועט אליה בחזרה, עשיר בחמצן ומבלבל.
10. הכי סחי זה לשתף יוטיובים של שירים.
11.
