אני חושב על העתיד הרבה. על מכונות זמן. אם אני יכול לבנות מכונת זמן. המטרה של המכונה היא לקחת את הנוסעים ולהעביר אותם בזמן בבטחה. לאו דווקא רחוק מאוד או מהר מדי במורד הזמן -- בבטחה, זה העסק.
כי הסכנה במסע בזמן מהסוג שאנחנו מכירים היום... מאה אחוז תמותה.
ברונקו לקחה כדור שינה. חשבתי לקחת גם, אם כך, אבל במקום זה שכבתי שם וחיכיתי לשעת כושר, והנה, כשהמבט שלה התעגל והיא התחילה לייצר סדרה של המהומים חמודים שלא קשורים לכלום, הפשלתי לה את המכנסיים והתחלתי לאונן לה על התחת. בהתחלה הייתה התנגדות, אז שיתוף פעולה, אז היא נרדמה. חשבתי מה המקום הכי מוזר על הגוף לגלות בו זרע בבוקר ואז הבנתי שזה לא על הגוף, זה בגוף. אז נכנסתי קצת לתחת שלה והיא קיטרה וגמרתי וגם היא גמרה וכשלבשתי את המכנסיים שלי, משאיר אותה נעוצה וסתורת-תחתון ובישבנה מזכרת מים המלח, שכבות-שכבות כל אחת בצבע משלה -- בקיצור, כי המשפט שאנחנו נמצאים בו חייב להסתיים -- כשקמתי אמרתי "אני אלך לדנג'ן היום", ואילו היא זרקה לעברי "תיכף גם שלך ישפיע" ואז אמרתי לעצמי, שיט, גם אני לקחתי כדור שינה.
למה לקחתי כדור שינה? כסססמק
אין ספק בעניין הזה שכדורי שינה הם מכונות זמן משל עצמן: לוקחים בשמונה, מתעוררים ביום אחר, והזיכרון מרגע נטילת הכדור מזכיר סרט סיינס פיקשן מוערך מדי מהניינטיז.
ולכן בעניין הזה המכתב הזה הוא מסע בזמן: הוא מקשר בין ההווה שלנו ובין העתיד חסר העבר. טייל הזמן המותש מהגלולה יוקום בבוקר, יגלה שאין מה לאכול כי גמרתי חצי מטבח, אם בא לא אוכל שיעשה כלי, יבוא לפה, וימצא מבלוגו הוא משהו שהוא לא זוכר שהוא כתב. "מי," היא יגיד בקול רק אפילו "כתב הזבל הזה?" -- אבל בכך, אולי, זה לא נבדק מכל בדיקת פוסט שמבצע טייל הזמן. ומכאן ניתן ללמוד כי השינה והיקיצה ושאר פעילויות היום וגם חיבור המכתבים, היפים והפשוטים, העילגים והרגשניים, ויחד עם כל אלו התמונות, התקליטים ובפרט נירוונה --
כולם מסע בזמן.
והכל כל הזמן שלי.
וכעת לסדרה של ניסויים שלא מתיישבים עם חשמל.
שלכם,
יי"א: אמודעי תעופה בעזרת טובות מכוחות העילוי, מאלף פרעושים, מאסף פרעונים, ערבי שירה בציבור בחיק הטבע