לפעמים זה רגעים קטנים. אתה מגלגל לעצמך סיגריה. תוך כדי שאתה מתעסק בנייר, בשקית הטבק, במצית, אתה מגיש לה את המאפרה והיא מחזיקה אותה בשתי ידיים, מוכנה בשבילך. עכשיו, היא יכלה באותה מידה להניח אותה על השולחן, ייתכן שזה מה שהאדם הנורמטיבי היה עושה בתגובה לזה שמישהו מגיש לו את המאפרה. אבל זה מה שבא לה באופן טבעי, בלי כוונה. ייתכן שהיא פוגשת את העיניים שלך ומבינה מה היא הסגירה עכשיו ויכול להיות שהיא מפצה על המבט החשוף הזה באיזו בדיחה. עכשיו, היא עשתה את זה בתמימות. אתה לעומת זאת, מאוד ייתכן שאתה מסוג הבני זונה האלו שתמיד בוחנים אנשים, שהנתינה הזאת של המאפרה היא איזה קטע קבוע שלך. אבל ברגע שזה יצא זה יצא, אי אפשר לסגת מזה. שום בדיחה לא תעזור.
טוב, זה לא רגע כזה קטן. יכולים להיות רגעים יותר קטנים. אתה והיא והחבר הזה שלך, שלושתכם נכנסים למעלית. המעלית צפופה ואתם עומדים קרוב. היא באמצע. והיא קצת לחוצה ביניכם והיא מרימה מבט ושניכם מבינים שטוב לה שם, סגורה בין שני גברים גבוהים. וכשזה שם, כמו שכבר אמרתי, זה שם.
יכול להיות שכששניכם מתקרבים ליציאה היא משתהה לשנייה ואתה, באופן טבעי, פותח לה את הדלת ומחכה שהיא תעבור, והיא מעיפה בך מבט תוך כדי שהיא עוברת, מבט שאומר "תפסתי אותך". עכשיו, יכול להיות שזה בא לך טבעי, זה שפתחת את הדלת, ומצד שני אפשר להניח שהיא מסוג הבנות זונה האלו שתמיד בוחנות אנשים, שההשתהות הקטנה הזאת כדי לאפשר לך לפתוח לה את הדלת זה טריק קבוע שלה. אבל הנה היא תפסה אותך ואי אפשר לסגת מזה.
כמובן שגם יכול להיות שאתם יושבים בבר ואתם כבר די שיכורים והיא רוכנת אליך ואומרת "אני משלמת ולוקחת אותך הביתה ואני הולכת לקשור אותך למיטה ואם תהיה טוב אני אשחרר אותך מחר בצהריים" וגם זאת דרך לדעת.
