ריצ'ארד ברטון -- לא השחקן עם הקול הסקסי שהיה פעם אבא של סופרמן, אלא בריטי סקסי יותר מהמאה ה-19 -- תרגם לאנגלית והנגיש למערב את הקאמה סוטרה (אבל אתם ילדים רכים אז לא מדברים על זה) ואת אלף לילה ולילה, שהוא המדריך העתיק ביותר בנמצא לאיך מושכים מערכת יחסים עם מישהו שעומד לזרוק אותך (ומחר, מלכי, אראה לך איך אני יודעת למצוץ ולשרוק). הגרסה של ברטון כבודה במקומה, אבל מבחינתי אלף לילה ולילה האולטימטיבי הוא גרסת ספר הילדים של גלילה רון-עומר-פדר-סממה, ספר, או סדרת ספרים, אפורה וכעורת כריכה ומנוקדת ולפחות במקרה שלי מלאה בכתמי קריאה.
יש שם סיפור שהולך ככה.
דייג עני עומד על החוף ומתפלל לאלוהים לארוחת ערב. הוא מטיל את הרשת מעל המזח ומושך אותה ומוצא שם כד קטן החתום בחותם שלמה. כד זה לא דג אבל הדייג זורם. הוא שובר את החותם, עשן סמיך, ג'יני ענק עומד על החוף, בנוהל.
"עכשיו", אומר הג'ין, "אתה יכול לבחור איך למות".
"רגע אחד", אומר הדייג. "רגע אחד. אני אולי דייג עני ואנאלפבית אבל צפיתי ב'אלדין' בקלטות VHS גם בגרסה המקורית וגם בדיבוב לעברית עם טוביה צפיר. אני יודע מה מגיע לי: זה שלוש משאלות וקוף שהוא גם פיל".
ובתמורה הג'ין מספר לו את הסיפור הבא.
"במאה השנים הראשונות", הוא אומר, "צעקתי בתוך כלאי הקטן והתפללתי להשם יתברך והבטחתי שמי שישחרר אותי -- אתן לו זהב ויהלומים. ובמאה השנים שלאחר מכן, בעוד ברך שמאל שלי קונה אחיזת עד בתוך הנחיר הימני והראש שלי מקבל צורה של למטה של פקק, נשבעתי שמי שישחרר אותי -- אוביל אותו לאוצר שעין אדם לא שזפה כמותו מעולם. אבל המאות נקפו ואיש לא בא ונשבעתי לעצמי -- מי שישחרר אותי עכשיו, אהרוג אותו".
"אז אתה אומר שהכל בחיים זה טיימינג", אומר הדייג.
"משהו כזה", אומר הג'ין.
לפעמים -- למשל בשבועות כמו זה, אבל באמת שלא רק -- אני חושב שיותר מדי מתפיסת העולם שלי מבוססת על הג'יני הזה.