ירוק: אפ--
אפור: כן, ירוק.
ירוק: לא!
אפור: עיניך הרואות, ירוק, ידידי. אני, אפור, כאן מולך.
ירוק: אבל!
אפור: כן.
ירוק: אבל אתה!
אפור: לא מת? נכון, כפי שאתה רואה, אני חי וקיים. שריר ומוחשי. ברי ונקי. קל וחומר, אני, חי לגמרי!
ירוק: אפור!
אפור: ודאי אתה מתכוון לומר, מה באמת קרה במפלי הרייכנבאך? האם לא מתתי כשנאבקתי ביעקב, שניסה לדחוף אותי מהצוק לעבר מותי הנורא בין בגלים הקוצפים, ובכך לסיים את הרומן המופלא שלך ושלי, רומן שאתה בטובך הסכמת לפרסם קטעים ממנו בבלוגך?
ירוק: כן!
אפור: ובכן, שאל.
ירוק: אפור! האם לא, כל מה שאמרת?
אפור: ובכן, ידידי, יעקב לא ידע שבעת מסעותי למזרח הרחוק, ארצו של האיש הצהוב, למדתי שיטה עתיקה של לוחמה ללא נשק! המכונה "קרב-מגע".
ירוק: קרב מגע זה פיתחו את זה בארץ.
אפור: באמת? דווקא נשמע לי מאוד אוריינטלי ככה.
ירוק: לא, בארץ.
אפור: אה.
ירוק: כן.
אפור: בארץ.
ירוק: כן, נדמה לי בגבעתיים, אני לא בטוח.
אפור: אה, אוקי.
ירוק: אפורי...
אפור: כן, כן, ירוק שלי, כן?
ירוק: למה תמיד אומרים "הדשא של השכן ירוק יותר?"
אפור: אוי ויי.
ירוק: כאילו, אף פעם זה לא "הדשא אפור יותר". למה לא אוהבים אותך, אפור?
אפור: יש לך פה משהו נגד דהז'וו?
לפני 17 שנים. 25 בינואר 2007 בשעה 16:59
