ירקרקות האופר

אני סאדיסט!

יש משהו בלראות טקסט שכתבת לפני המון זמן - מטריד, המשהו הזה. אולי אפילו כמו להתקל ברחוב באקסית שהכי אהבת. אתה מזהה את השורות שכל כך אהבת להעביר עליהן את האצבע, משרטט מחדש בראש את הדרך שבה השורות מתפתלות ונפגשות, וזוכר כמה כל זה הסעיר אותך פעם. אבל אתה לא יכול שלא לראות את הכל מסעד למסך כבד של פיכחון ציני: הי, ככה חשבתי שבונים משפט פעם. מצחיק, איך אני אומר את הדברים האלו. למה המשפט הזה לא נגמר כבר? מה חשבתי לעצמי?

ו... אה... בדיוק ככה זה אקסיות. כן.