1. גיליתי באיחור רב שאני אוהב אהבה עזה את הבקרים המוקדמים ואת ימי ראשון. כל היום (או השבוע) פרוש לרגליך ועוד לא חירבנת שום דבר. יש ריח של אופטימיות באוויר, ריח שבאופן חשוד נעדר מאותן השעות ממש כשמגיעים אליהן מהצד השני, כלומר אחרי לילה בלי שינה.
2. היום הראשון בשנה הוא כמו חמישים ימי ראשון בשעה חמש.
3. הנה מילים שנעים לי לשמוע: כן. אני יכולה? תודה. אני שונאת אותך. אולי עוד אחת? לא. לא שם! בערב תחנוק אותי? זה הגיע לי. אתה מניאק ואני לא עושה את זה. זה לא הגיע לי! בבקשה, תרשה לי. בבקשה, תרשה לי להפסיק. אני מתנצלת. זה הכי חזק שלך? אמרתי בצחוק! מה, פה? מה, עכשיו? מה, איתה? תעטוף אותי. בן זזזזזזזזזזונה. זה כואב כבר. זה כואב כבר? למה באסלה כשיש אותי. אני לא אתנצל על זה. הצילו! אבל לא בעיניים, בסדר? אתה רע אלי. אבל הבטחת! אל תעזוב לי את הציצי. אני נרדמת.
