"לכי תביאי את הסבון, מָאמִי," אני אומר לה, והיא פולטת צליל שנשמע כמו שער חלוד וזה מספיק להדליק אותי. היא חוזרת עם בקבוק סבון נוזלי בטעם פירות יער ומגישה אותו ביד אחת. זה לא מה שרציתי והיא יודעת את זה אז אני מתעלם ממנה עד שהיא מתחילה לקפץ על רגל אחת ואז אני מרים מבט ואומר "תחזרי. תביאי את הסבון הנכון".
השער החלוד מחדש את חריקתו ואני מתחיל לחשוש לגורל ציריו, אבל כדאי גם לראות את הטוב ביחסים, אז אפשר לציין שכשהיא חוזרת עם גוש הסבון הלבנבן, היא מגישה אותו בהשתדלות, כף יד אחת שלוחה, השנייה מאחורי הגב. אני מתעלם ממנה עד שהזרוע שלה מתחילה לרעוד, ואז אני מרים עיניים ואומר "תחזרי. תביאי כמו שצריך". וכשהיא חוזרת (מישהו צריך לשמן את השער הזה), הטישירט והתחתונים נעלמים, היא הולכת על ארבע והסבון בפה שלה. זה מה שרציתי, ולכן אני מתעלם ממנה.
"ווה ברברבי אאה?" היא מבעבעת.
"לא, דיברת יפה".
"באווי בבואאה?"
"את לא בעונש".
"אב וואווא?!"
הקצף מטפטף לה על הסנטר.
"כי בא לי".
השמש נמוכה בחלון והרטינות התחלפו במבטי שנאה יוקדים.
"אבאוו בי בו באווה!"
"את לא רוצה?"
היא נדרכת.
אני מלטף לה קצת את המפשעה עם גב הרגל.
"למה הכוס שלך רטוב?"
"בי אוובר וואאאי וואבו אבבבה בבה בו באאו!!!"
"זה לא אשמתי שהכוס המטומטם שלך אוהב דברים כאלו," אני אומר ומתעלם ממנה.
"אבא באאאוו!"
"לא, נמשיך עד שהבועות יגיעו לרצפה".
הקצף נקווה על הסנטר שלה כמו זקן קטן, זולג במורד הצוואר, נקווה בין הציצים הקטנים שלה. היא נושפת וזועמת ואני חושב שהיא מנסה לעשות בועות.
× × × ×
אנחנו הולכים -- מי ברגל ומי בברך -- לאמבטיה. היא יושבת על הברכיים ומסתכלת בי בשנאה. אנחנו מחכים ככה. בועות הסבון והרוק מציירות פסים על הגוף שלה וזה נראה מאוד צנוע.
"את יכולה להניח. להניח יפה".
היא מתרוממת ומגישה את הפנים מעל שפת הכיור. מניחה בעדינות את הסבון במקומו. מתיישבת על הברכיים ומסתכלת עלי. העיניים שלה אדומות.
"רוצה לשטוף?"
היא מהנהנת.
אני פותח את הריצ'רץ' במכנסיים.
"וווווווו!" היא צועקת ומתפתלת על הרצפה.
"את ממש מסכנה".
"וואבו!"
"ואני צריך לרחם עליך יותר".
"וואבו!"
באותו רגע מתנפחת ומתנפצת בועת סבון בין השפתיים של הכוס שלה.
אני צוחק.
"אין חבר נאמן מכוס מטומטם", אני אומר לה אחר כך. "את יכולה לירוק".
