לפני 3 שנים. 27 באוגוסט 2021 בשעה 21:35
יש משהו מעורר רחמים בקריאה לעזרה, כשברור שאין עזרה. אף פעם לא הבנתי את זה, על אף עשרות שנות ניסיון לא הצלחתי לפצח את זה. ולא שלא שאלתי. זה משהו אנושי אומרים. התקווה. גם כשכל מחשב ונוסחה יציגו אפס בצד של התקווה.יגידו -מקווים. כמו שאומרים האנושיים- עד שזה לא נגמר זה לא נגמר. ודווקא כשאין תקווה פתאום רוח האדם פועמת וזה. נו. בכל מקרה זה בסה"כ די מעורר המעורר רחמים הזה. אז הכנתי לי תה עם נענע משכתי על גופי שמיכת פיקה נבולה, הטבתי את יצועי סמוך לצינור הביוב שמגלגל לאוזני סימפוניה של תקווה ויאוש ממעמקים מבוצעת מכל הלב למיטב שיפוטי. נראה לי שאחזיק באסירה שלי עוד קצת.