לפני 3 שנים. 26 בדצמבר 2021 בשעה 9:21
ארגנתי לעצמי אסירה למופת, בסכום אפס. או אסירה אפס, בקיצור.
אין לה כלום ולא יהיה לה כלום. כי לא היה כלום. והיא שלי.
עם זאת, אני שוקל להציג אותה לרווחה לכל המרבה במחיר, או לפחות לכל המרבה. בשביל זה הידקתי היטב את החבלים הדקים על גופה הלבנבן (עם נגיעות אדמדמות) שהורדתי ממתקן הכביסה. מודה שלקח לי זמן לעצב באופן החביב עלי את פריסת האיברים שלה על רצפת הבטון המזויין. יכול להיות שקצת סובבתי איבר או שניים בזוית קצת לא סבירה ביחס לגוף, אבל היי, אומנות זאת אומנות.
בכל מקרה, בינתיים, הנחתי על עיניה סרט ורוד פוקסיה ועל פיה הידקתי את הזמם של האסירה ההיא שברחה (ואז נמצאה זרוקה בחינניות של הומלס בתעלת הניקוז של כביש 90).
אני מרוצה בסה"כ.