הכי טוב שיש

כל פעם שאני בא לכתוב אני חושב.
אז היום חשבתי על מה שאני לא צריך לכתוב וזה מה שיצא:
בנים באים לזיין, בנות באות להזדיין באהבה, גברים רוצים לראות את האור בקצה המנהרה, נשים רוצות להרגיש את הקרירות של המנהרה ולהתקל בנטיפים שמאכלסים את תקרת המנהרה, לבוסס בבוץ של התהליך ולאתגר את עצמן בשאלה חסרת משמעות כמו: האור הוא באמת קצה המנהרה., המנהרה היא באמת מובילה לאין שהוא?... לך תבין.
גברים לא יודעים למה הם נכנסים ולא רוצים לדעת בכלל, נשים חושבות שאם הן לא יודעות אז זה לא נכון/לא טוב/לא מתאים.
גברים לוקחים סיכונים שהם לא חשבו עליהם עד הסוף, נשים לוקחות את הסוף כסיכון.
נשים מצפות למה שאין , גברים כשאין מצפים.
כמובן שהכל הוא עניין של דעות קדומות, של צרות מוחין, של הפער הבסיסי הגנדרי, של תפיסת עולם וגו'
זה לא באמת מעניין.
מה שמעניין שבסוף נפגשים שהחרמנות מעוורת את שני הצדדים...
גם.