לפני 9 שנים. 29 באוקטובר 2015 בשעה 20:05
בעולם של שממה, האבנים החדות חורצות בכל פסיעה,
מרכיב שביל ללא היגיון, נע הנה והנה ללא מטרה וסיבה,
מותיר דרך שוממה מפיסות של עצמי, קרועות, פזורות, מתות.
=
כל פרידה צפויה ככל שתהיה, מותירה אותי כואב.
