בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הכי טוב שיש

שום דבר מיוחד
לפני 8 שנים. 18 בינואר 2016 בשעה 16:13

תחושת המתח, הצפייה הדרוכה, איבוד תחושת הזמן.

הרעד הקל אך הבלתי נשלט שפושה בגופה הדק.

ממלאים את אוויר החדר.

גואים ועולים במעלה גרונה עד שכמעט אין לה אוויר.

ובנגיעה עדינה, בנשיפה קלה, 

מתנפצים לרגע קט בנהמה חנוקה.

 

כמו דימיון שעולה על יצרו, כמו מציאות דימיונית.

 

 

 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י