הכי טוב שיש

לפעמים הדרך היחידה להמשיך הלאה, היא פשוט לא להתבונן לאחור.

אני חושב שהמסר המרכזי מסיפור אשת לוט ונציב המלח הוא בדיוק זה. אל תביט לאחור כי אחרת תקפא.

הפיתוי, עם זאת, הוא עצום. להתבונן בהרס, לחפש ניצולים ואולי ההיא שאבדה בתמרות העשן רק מחכה למבט האחרון כדי להינצל.

איך אפשר לא להתבנון לאחור? 

אולי, היא צועקת ללא קול מאחורי גבי  "אל תלך" 

אולי.

אבל הדרמתי כל כך שגם אם אציץ מעבר לכתפי כעת, כנראה שלא אראה דבר.

כל מה שנותר הוא להתבונן בעצמי.

במה שנותר.