לפני 7 שנים. 15 במרץ 2017 בשעה 22:41
עיניים בוהות. כמה זוגות עיניים, הרבה עיניים, בצבעים שונים, הם מוכרות לי מקץ הימים. הצבעים שבעיניים, מהבהבים מצבע לתוגה, מפוקוס מטושטש לאדישות. האור נשאב יחד עם הצלילים לתוך זיכרון שנשטף ואוזל מגופי כמו טיפות זיעה . אני זורק את עצמי מהרצפה, זמן כלשהו לפני שהרגשות מתפוגגים ונעלמים בתוך צבעים האפורים של העיניים הבוהות. בריחוף חסר משקל אני צופה במציאות מכל זוית אפשרית בעת ובעונה אחת. הם, עם העיניים הבוהות, שולחים זרועות לכל פינה בגופי שלא הצטרף אלי לריחוף. הם מטביעים אותו, עמוק, לתוך השחור הדביק, בעודם מתבוננים לכל עברי, בעין אחת בהירה. לי.
