לפני 7 שנים. 17 במרץ 2017 בשעה 20:20
הגלישה היא הקושי המוחלט. אין אחיזה אמיתית. רק אשליה כזאת של יכולת מופרכת בעליל, לבלום את הגלישה ברצוני.
המשיכה לקרקעית, לרצפה הקרה, להיטמע בגוף הנעלם באפלה, בעוד שאריות האנרגיה של דמותי נשאבות לאור המהבהב בהיפנוט, המשכנע במתק שפתיים, להצטרף אליו למקום נטול גבולות, בהבטחה לנדוד אל האין סוף של האינפינטי.
ויד גרומה נטולת אצבעות ובמקומן רק עצמות יבשות כמו זרדים שבורים, במאמץ אחרון בהחלט, נמצא בהם הכוח הדל, להיזדקף מעלה, כדי לעודד את עצמי לגלוש עוד, להתנתק מהריחוף, מתחושת החוסר המאוזן והשקט, רק כדי לגרום לי להבריח את גופי בכל זאת מן האפלה.
ויתרתי.
