הכי טוב שיש

עשיתי לה אוזני אתון
וצבטו אטבים מעץ
על חוטי כביסה,
יכולתי להשקיף על הנוף,
מתנדנדת קלות ברוח, מאוזניה הורודות.
קפליהן הקטנים.
גיליתי כמה היא תלויה,
אתון קטנה ברוח.
כולם ציחקקו איך היא
נוגעת לא נוגעת בקיר הבטון
ובאה היא, האתון,
מצביעה על עצמה באצבע מורה  ואמרה

זו לא אתון
זו זונה.

פרפרזה.

(מירלה משה אלבו)