הכי טוב שיש

בעידן ההוא, לפני שהחשמל הניע את הפדלים, ניסיתי פעם לרכוב על חד אופן. לא הצליח. 

הבנתי מיד שחבל על ניסיון נוסף. ההבנה, יש לציין, אף זכתה להסכמה רחבה בין הצופים המעטים שנקלעו לרחבת הפעלולים המאולתרת, מול בית הכנסת. 

נשבעתי שאם אצא בחיים לעולם לא אסתכן כך יותר לעולם (האמת שקיוותי שאחיה אבל גם שמצבי יהיה גבולי ואז אמא לא תסתכל עלי בעיניים של ״כמה פעמים אמרתי לך לא...״)

מספר שעות לאחר מכן. מונח אפרקדן, לאחר שסיפורי הלך והתנפח והתרחב בכל פעם שסיפרתי אותו. חבוש למשעי הרבה מעל הצורך, התאג״ד שהוקם לצורך האירוע הקשה כבר מקופל, שאריות תחבושות נאספות וזק״א כבר בדרך החוצה.

פתאום כוס תה ואמא מתיישבות מולי.  

״נו..״, אמא ספק שואלת בעניין, ספק קובעת עובדה: ״תנסה שוב״?