בוחרת בטוב

לא יודעת איך נרדמתי כשהגוף שלי היה מפוצץ באנדרנלין ומלא באושר.
מאסטר אמר, לכי לישון עם כל האושר הזה...

הלו"ז שלי היה צפוף ומלא.. והעיקר שהספקתי ה-כ-ל, אפילו לשלוח את המייל החשוב הזה בלי לדחות אותו להבוקר.

העמידה הזו בתחנה מרכזית הומה בחמישי בערב, עם מאסטר, כשהוא מחבק אותי חזק כ"כ, לוחץ חזק במקומות הנכונים, מוציא ממני נהמות כשמסביב אין עולם, מבחינתי.
זה רק מאסטר ואני והציצי הקטנטן שלי שקיבל התייחסות (:

ושוב, אני בשימת לב להבדלים בהרגשה. איך מרגיש לי כשאני נותנת הכל, כולל הגוף שלי, למאסטר. כשאני יודעת שהוא יקח לו מה שירצה, מתי וכמה שיבחר, גם אם זה אומר צביטה בפטמה ככה סתם בדרך, ברחוב...

או כשמישהו שאין ולא היתה לו אף זכות על המרחב הפרטי שלי הרשה לעצמו ללטף ולגעת לי בציצים, ככה ברחוב, כשמרחוק מתקרבים אנשים שאני מכירה. נראה לי שאני עושה חוויה מתקנת לאפיזודות שצפות ועולות מהעבר.

ואז שלמה ארצי שהוסיף לטוב שהציף אותי מבפנים.. שמחה שלא ויתרתי, על כלום.
על שהגעתי ושהייתי שם (מקווה שהייתי לעזר) ושגם הלכתי עם התוכניות שלי עד הסוף.

בהופעה אתמול שמעתי שיר שלא הכרתי קודם

ניסיתי, ניסיתי מאד
להלחם ברוחות
לא סיפרתי לך כמה
ניתקתי את עצמי מהרוב
אך בתוך המציאות
חטפתי ג'ננה

אדם צריך שתהיה לו מילה
קצת מקום בעולם
אהבה לא נשכחת
וקול אמיתי לתפילה
ורגע מושלם
כדי לתת ולקחת
ולא לפחד מהפחד

ניסיתי, ניסיתי לצוף
יחסי אהבה
זה משחק מלוכלך קצת
מציפור שוב למדתי לעוף
לנחות בשלווה
לא לפול על התחת

אדם צריך שתהיה לו מילה
קצת מקום בעולם
אהבה לא נשכחת
וקול אמיתי לתפילה
ורגע מושלם
כדי לתת ולקחת
ולא לפחד מהפחד

ניסיתי כי הייתי צריך
לו היית במקומי
מה היית אז אומרת
תמשיך כי צריך להמשיך
אם אתה אמיתי
בשבילי אתה המלך

אדם צריך שתהיה לו מילה
קצת מקום בעולם
אהבה לא נשכחת
וקול אמיתי לתפילה
ורגע מושלם
כדי לתת ולקחת

אדם צריך שתהיה לו מילה
קצת מקום בעולם
אהבה לא נשכחת
וקול אמיתי לתפילה
ורגע מושלם
כדי לתת ולקחת
ולא לפחד מהפחד

והיום אני יכולה להבין מה זה לא לפחד מהפחד.
לא מזמן מאסטר אמר לי שאני נותנת יותר מידי מקום לפחדים שלי..
ותמיד תמיד הוא אומר שפחד זה רק פחד. זו רק הרגשה.
וחוץ מזה, למדתי שאמנם עדיף לא ליפול על התחת, אבל גם אם כן.. תמיד אפשר לבחור,שוב, לקום על שתי הרגליים..

אחרי יותר מארבע שנים, אני מכירה את הדרך הזו על פיתוליה בעיניים עצומות. ובכל זאת, פעם ראשונה לנהוג בדרך הזו שמרגשת אותי בכל פעם מחדש...בהחלט מרגש.

פעם ראשונה גם לטיפטופי השעווה על הגוף שלי, בשילוב עם קוביות קרח ופתאום עכשיו אני נזכרת במקום אחר, בכמעט סשן שעווה אחר שהברזתי ממנו ברגע האחרון ואמרתי לא. והמשכתי הלאה, בדרך לפגוש אותך... (:

והתמונה החדשה בפרופיל.. אמנם חשבתי שהתמונה החדשה תהיה זהה לקודמת רק בממדים אחרים, אבל זו, עוצמתית לא פחות מהתחת המתכווץ שלי.
אני שוכבת שם על השטיח בעיניים עצומות, מתמסרת לחפץ הזה שמלטף אותי ואתה שואל אותי משהו. לי היה נדמה שאתה שואל אם כואב לי ואני עונה שלא. ואתה אומר שאם הייתי פוקחת עיניים, אולי הייתי מפחדת. אני פוקחת. ביד שלך סכין שמקלף ממני בעדינות את השעווה. אני לא פוחדת.
אתה נועץ אותו בי קלות ושואל אם גם עכשיו אני לא פוחדת.
כשהידיים שלך אוחזות בסכין, אין בי שום פחד.
אלו הידיים שאוהבות אותי כ"כ. אלו הידיים שדקה קודם, במטבח, חיבקו אותי באהבה עמוקה כ"כ, שהתקשתי להכיל ונסגרתי.. אלו הידיים שלך, מאסטר.
גם אם מה שעלה לי בראש היו ידיים אחרות, אוחזות אולר, ועיניים מרוכזות בעיון רב בכוס של הילדה הקטנה ההיא שהייתי..

הידיים שלך, מאסטר, כמו הלב הענק שלך, מצליחות בכל פעם לקלף ממני עוד ועוד שכבות.
ועדיין נותרה עבודה בלשחרר, לתת לאהבה שלך לחדור פנימה בלי מחסומים, בלי לברוח, בלי להתקפל. פשוט להרשות לעצמי להיות אהובה.

המחזור הזה הופך הכל לקיצוני יותר.. הכל נהיה ריגשי מידיי.. והציפיה והגעגוע חותכים מבפנים. יום ראשון זה ממש מעבר לפינה של הסופ"ש... בא לי רק להניח את הראש.

אז לא ירדתי במשקל השבוע. אז מה? איך מאסטר אומר?לא מעניין.
יותר מעניין זו ההרגשה המטורפת אחרי יקיצה בחמש לפנות בוקר,להליכה בחוץ.
אני כל כך גאה בעצמי,בתיזכורת היומיומית שלי לעצמי שהיומיום שלי הוא אתגר,לא תמיד פשוט או קל,אבל לא שום דבר שאני לא יכולה לעשות!
לא נותנת לגעגוע לעצור אותי מעשייה. ובפנים מרגיש לי הכי טוב בעולם.

והבוקר כשצעדתי לי במרץ, מקבלת את היום החדש בחיוך מהבפנים שלי, התנגן השיר הזה בגלגל"צ והתחבר לי להרגשה:

זה היה די צפוי שהגעגוע יתקוף מהר.. מאסטר רק נסע אתמול ולי פשוט חסר. תיכף שבת,מקווה להצליח להשקיט הכל ולחייך מבפנים. שבת שלום גם מכאן,מהמרחק.

מכבה את היום הנהדר הזה והולכת לישון... נפרדתי ממאסטר,נותנת למילים ולהכוונה שלו לשקוע בתוכי..לימים הבאים. לא ללכת לאיבוד. לילה טוב שיהיה.

"*זה* רק כדי לבדוק את העניין ההוא של חרמנית ויבשה"..
אז זהוא שלא.. חרמנית- ברור. זה המצב הטיבעי שלי כשאני חושבת על או עם מאסטר.
יבשה- מה זה בכלל??
תחת האצבעות שלו שחופרות ולא מרפות, מסתבר שהכל תקין ועובד כמו שצריך.
לפני כן חשבתי שמשהו התקלקל שם.... (:

ניסיתי לכתוב אתמול בלילה, אבל הסוטול שאפף אותי לא איפשר.
הידיים הגדולות והחמות האלו שליטפו כל סנטימטר בגוף המתכווץ שלי, בודקות מה ואיפה עוד יש להוריד, מצליחות ללטף לי גם את הנשמה.
קשה לי לתרגם למילים את התחושות שלי, את הצעקה הפנימית הזו שמבעבעת בי.
אני יודעת שהגוף המתפתל והאצבעות שלי שנאחזו וחפרו בך העבירו במשהו את ההרגשה הזו שלי:
מאסטר, אני אוהבת, כל כך אוהבת אותך!

תודה.

בא לי להקיא. להקיא מעצמי!

חרמנית אבל יבשה. לא יודעת איך, אבל מסתבר שזה אפשרי. פאק!

אני יודעת שזה בסך הכל שבוע. ובכל זאת, כרגע,זה הרבה זמן בשבילי,בלעדיו. אני כבר מתגעגעת,מאסטר. ושיהיה לך ולכולנו אחלה שבוע ושיעבור מהר!