לפני 16 שנים. 2 בנובמבר 2008 בשעה 21:16
אז זהו, אפשר לנעול את היום. כמעט.
מה שהיה, היה טוב. לגמרי.
למרות המרחק (הזמני. חייבת להזכיר לעצמי), הייתי שקטה ומאופסת.
עכשיו, עם בא הלילה, עם השעון שדוהר לעבר שעת האפס,
משהו מדגדג לי בפנים. חסר, מתגעגע.
שיהיה לילה רגוע, שקט, זמן לאהבה עצמית במיטה.
לילה טוב גם לך מאסטר, באשר הינך.
}{