לפני 16 שנים. 5 בנובמבר 2008 בשעה 21:07
כל מה שרציתי היום היה לישון. לישון, ולישון הרבה.
נכון, זו גם עייפות, אתמול נכנסתי למיטה מאוחר.
אבל בפנים אני יודעת שזו בריחה. ליתר דיוק, רצון לברוח. להיעלם, לישון עד שהדברים יסתדרו. מעצמם.
כן, זה מה "שהחיים שלי זימנו לי". צריכה לזכור להודות גם על זה.
מישהו למעלה סומך עלי. חושב שאני יכולה. יש לי כוחות.
כן אני מסוגלת. לומדת לאהוב. את עצמי ואת מי שכ"כ זקוק לזה ממני.
בא לי חיבוק של מאסטר. להתחפר ולהתכרבל שם. ולהירגע.