לפני 16 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 22:27
משהו תקוע.
קצת כואב, קצת מציק.
חסרת מנוחה.
גם המילים תקועות איפשהו בפנים,לא מצליחות לצאת, להקל על הבאלגן הפנימי.
הרגשה מחורבנת.
זה נמשך כבר שעות. בא והולך. חשבתי שנשמתי עמוק, שהצלחתי לשחרר.
מסתבר שלא. ואין לי אפילו מילים כדי להשתחרר.
גם אם היו, אין למי להשמיע.
כל שיחה מוגדרת כ"ברברת", ומיד הכל מתכוץ בפנים. וכל מה שעמד על קצה הלשון קופא, נעלם ונאלם.
