לפני 16 שנים. 23 בנובמבר 2008 בשעה 22:14
אחרי ימים צפופים של ירידות ועליות ושוב ירידות...
השקט חוזר.
הסדר בראש, במחשבה, הידיעה הזו שאני פועלת, דואגת לעצמי, לוקחת אחריות,
על אף הכובד, יש בי שלווה.
פשוט שקט. ש-ק-ט.
היה יום עמוס, לחוץ, סגרתי שעות נוספות במשרד, הראש כבר כאב, נדרש מאמץ
כדי לשמור על ריכוז.
ובכל זאת, חזרתי הביתה מרוצה, מלאת מרץ ועשיה, הספקתי, גם בבית, הרבה.
עכשיו, עם חיוך, עמוק בפנים, אפשר להיכנס למיטה, לחבק את עצמי, לאהוב את הילדונת הזו שמסתתרת שם בפנים, צמאה לאהבה ולחיבוק, להבנה ולקבלה.
אני כאן, בשבילי.
מאסטר, תודה על החידוד, על פקיחת העיניים, על ההכוונה לדרך המדהימה הזו.
ועל הסבלנות והעיקביות.
}{