בוחרת בטוב

ההוראה הראשונית הייתה לכתוב יוםיום בבלוג.

יש ימים שהדברים רוצים להתפרץ ממני החוצה, על הכתב.
יש ימים שמרגיש לי מיובש מבפנים. ואז, גם לכתוב לא מסוגלת.
לא, זה לגמרי לא יוצא ממני בקלות ובשטף. עדיין לא.
איפה התעודות שמראות על ציונים גבוהים בכושר ביטוי והבעה, בעל פה ובכתב??

ולא רק כאן אני מוצאת את עצמי מתקשה להתנסח ולהתבטא.
בתקופה הראשונה שלי מול המאסטר, זה לא היה פשוט בכלל. בכלל.
"מילים. אני רוצה מילים!" ואני הייתי נלחצת לי. המילים נעתקות.
עכשיו זה השתפר. קצת. (:

הימים האחרונים, הסופ"ש ותחילת השבוע, היו לא שקטים.
מפגש עם אנשים/ מקומות/ סיטואציות שלא היו נוחים וטובים לי
דברים שבילגנו לי בפנים.
העיפו אותי בחזרה למקומות הכי מחורבנים- ציטוט של מאסטר.
הכל בפנים לחץ והעיק, עד כדי כאב פיזי.
יש בי כעס, מסתבר, עוד הרבה כעס, ופגיעה.
ולא, לא הצלחתי " להקיא" את זה כאן.
חלק יצא ולובן עם מאסטר, חלק עוד המשיך להתערבל בפנים, לא היו לי מילים ושמות לתחושות הלא נוחות האלו.

לאט לאט אני חוזרת לשקט שלי, לדרך החדשה הזו שגורמת לי לשים לב למה אני עושה ומה אני מרגישה.
לראות. לשים לב.

הבוקר שמתי לב שבפרחי הבוגנויליה הציבעוניים יש פרחים קטנטנים לבנים.
בערב, לפני השקיעה, הספקתי לנשום לתוכי עמוק, תוך כדי הצעדה היומית, כדור ענק כתום.
שמש, דקות לפני שהיא שוקעת.
תיכף מסתיים לו עוד יום.
ליל מנוחה.