בוחרת בטוב

התזכורת הזו אתמול,
התובנה שהעמיקה,
שהכל, הכל בסדר,
שכל מה שיבוא, באיזו צורה שיבוא- לפעמים נדמה שמר, או קצת מעיק, או כל דבר,
פשוט כל דבר, אני אקבל ב"שלום" מחויך, כן, הכל בסדר.
כמה פשוט.

הבוקר שאחרי לילה עם ההבנה הזו הוא אחר לגמרי.
המבט צלול יותר, ההרגשה נינוחה, ולא בגלל שמשהו השתנה באופן מעשי.
"רק" הגישה שמחלחלת לי פנימה לאט לאט ועם תזכורות לאין סוף כשאני קצת שוכחת,
שאני זו שבוחרת איך לראות את הדברים.
ואיך שאני אבחר לראות, כך בדיוק ארגיש.


*** את הפוסט הזה התחלתי לכתוב בבוקר כשהרגשות עדיין חדים וברורים, לפני שיצאתי לעבודה, אבל שיחת טלפון קטעה לי את הרצף, והייתי צריכה כבר לצאת, כך שעכשיו מסיימת אותו.

ליד הדלת, בדרך החוצה, ראיתי את העלים החדשים של השתיל שכמעט מת לי בסופת הרוחות האחרונה. הוא מתאושש, הוא מצמיח עלים חדשים ירוקים וקטנטנים.

יחד עם הריח של המרק שמתבשל לו לאיטו במטבח שלי, מה שמזדמזם לי עכשיו בראש זה "שירת העשבים"... (:

מילים ולחן: נעמי שמר
--עד כמה שידוע לי המילים הן של ר' נחמן מברסלב.

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה

כמה יפה
כמה יפה ונאה
כששומעים השירה
שלהם
טוב מאוד
להתפלל ביניהם
ובשמחה לעבוד
את השם
ומשירת העשבים
מתמלא הלב
ומשתוקק

וכשהלב
מן השירה מתמלא
ומשתוקק
אל ארץ ישראל
אור גדול
אזי נמשך והולך
מקדושתה של הארץ
עליו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של הלב.