בוחרת בטוב

אתמול, כשעצמתי עיניים לשנת הלילה, מוקדם מהרגיל,
עטפה אותי מתיקות ושמחה עמוקה.
אני ברת מזל!!

בפגישה האחרונה שלנו נשאלתי למה אני רוצה שתתיחס אלי כאל זבל?
והדמעות שטפו אותי בין רגע.
במילים קטועות הסברתי לך, נסיתי לפחות, ואני בטוחה שהבנת אותי,
ש"זבל, זו הגדרה רחוקה מאוד מאוד מהיחס שלך אלי".
ואני יודעת, איך מתייחסים לזבל, איך זה נראה ואיך זה מרגיש.
אתה יודע שאני יודעת.

כמה דקות לפני שנכנסה לה השבת, נתת לי שוב להבין, לא שאני שוכחת לרגע,
כמה דאגה ואיכפתיות יש בך אלי.
לרגע לא חשבתי שהצורה שבה הסתיימה השיחה שלנו בחמישי בלילה היא שגויה.
היה ברור לי, גם אם לא נעים במיוחד, שמאסטר שלי צודק, שהוא יודע מה הוא עושה.
ובכל זאת, אתה טרחת לבאר לי ביום שישי, ממש לפני שהכנסתי אלי את השבת, את הסיבות והשיקולים.

לפני הרבה מאוד זמן שאלת אותי, יותר מפעם אחת, למה אני רוצה להיות במקום הזה?
הרי אתה נותן את מה שאתה נותן לי כמתנת חינם, אתה לא מצפה לתמורה.
מנסה להבין, או לגרום לי לסדר את זה בראש..
אבל יש דברים שמילים רק מגמדות אותם.
טוב לי במקום הזה. לרגלייך.
יש בי רצון עז לרדת, נמוך כמה שתחליט בשבילי.
זוהי "ירידה לצורך עליה"...
אני רוצה להיות כלי, לשימוש בכל דרך ומטרה שתבחר.
פשוט כי זה גורם לי להרגיש טוב ושלם עם עצמי.
אבל כמו שאמרתי, מרגיש לי שהמילים מגמדות את הרצון וההשתוקקות.