בוחרת בטוב

בכל רע יש גם טוב. ככה אומרים.
מי אומר? אני לא יודעת, אבל אמרים.

אומרים גם ש"אין כל רע משתלשל מלמעלה", אבל זה כבר סיפור אחר.
זו סתם תיזכורת לעצמי.

בכל אופן, ב"רעידת האדמה" הפרטית הזו שאני חווה בימים האחרונים,
מתוך עומק התסכול, מתוך הבהלה, חוסר האונים והכאב,
מתוכם ובתוכם, יש לי הזדמנות נהדרת לראות איזו כברת דרך צעדתי עד עכשיו.

פתאום שמתי לב, שהתחושות הקשות האלו, הן לא האני המוכר שלי, הן לא מלוות אותי כבר ביום יום. זה כבר רחוק ממני.
רחוק ממני כ"כ, שעכשיו כשאני מתבלגנת שוב עם עצמי, לעומק,
אני מבוהלת.
פעם זה היה היומיום שלי.
עכשיו, הרגשות האלו, הם אורחים, בלתי קרואים אמנם, אבל בהחלט כבר לא בני בית!

בדיוק מהמקום הזה, אני מרכינה ראש, מודה למאסטר על העיקביות, על חוסר ההתפשרות,
על הדרך, שלא פשוטה לי בכלל, אבל הכי נכונה, גם אם כואבת.
יש לי עוד מה ללמוד, אבל אני לא אוותר לעצמי.